כשהנשמה צועקת

בבוקר בבוקר, כשהשקט עדיין שולט ברחוב, מבחינים חדי אוזן בבכייה של הנשמה. חסידים מסרו מדור לדור על הבכי הזה, שאשרי מי שיודע להאזין לו, וגדול מי שמסוגל להקשיב לו. התפילה האמיתית היא הצטרפות לבכי הזה, שימת תווים למנגינה הזו, שהיא היא מנגינת החיים.במפגש הפעם ב"תניא מהסוף להתחלה" דיברנו על הכאבים הבלתי מסתיימים של הנשמה. על הרצון שלה לפרוץ את גבולות ההגדרה, להעיף מעליה את תקרת הזכוכית ולהמריא אל על.- האם פגשתם פעם את הכאב הפנימי הזה? מסתבר שבהחלט כן. בשיעור הצלחנו לשמוע קצת מהקולות העולם מהבפנים של הבפנים, והבנו שהבכי הזה הוא הדבר הכי טוב שקיים בחיים שלנו!- ויש גם הבדלים בין נשמות. הנשמות של הדור שלנו, הן נשמות מאוד נחותות. מה שנקרא "אסתר". ונשמות שהן אסתר יש להן בכי מסוג שונה, וחיים עם טעם מסוג מאוד מוזר וייחודי. מאז השביעי באוקטובר כל נשמות ה'אסתר' נכנסו למצב של בכי שהוא שירה, שירה שהיא בכי.- איך מקלים על הבכי הזה, איך נותנים לו מקום? - איך מתרגמים אותו לחיי היום יום, ולמה