לעשות מקום לטוב | יפעת הללי-אברהם

יפעת הללי-אברהם, שהיתה עורכת מאקו סלבס, היא האישה, שיודעת הכל לפני כולנו, יש לה את הכוח, לבחור להעלות או לא להעלות, ידיעה על סלב, והיא זו שבאמת יודעת, מה קורה שם בביצה, בתעשיית הבידור, הטלוויזיה והתרבות. יפעת ליוותה במשך השנים את התכנית "חתונה ממבט ראשון" בהיותה אחת התכניות שייצרה עניין, רכילות, ספוקלציות ומאחר ומשתתפיה, היו ה"שפיץ" של הרכילות והעניין. דני מכיר את יפעת משנותיו כמומחה התכנית "חתונה ממבט ראשון" , כשבמשך השנים הם הצטלבו בעבודה המשותפת כולל פרקי פודקאסט שמלווה לתכנית, שיפעת הובילה. שם, בתוך אולפני הפודקאסט, שהוקלט במאקו בחודשי שידור התכנית, יפעת ודני ישבו ושוחחו, כשהוא בא להסביר קצת יותר, על מה שכולם כל כך רצו לדעת. שנתיים מסיום ההשתתפות של דני כמומחה התכנית, הוא מזמין אותה לפרק אישי עליה, ויחד הם מביאים עוד זווית לתמונה המורכבת, של מה קרה לנו כישראלים מאז השבעה לאוקטובר. פרק, על מה קרה לרכילות ובכלל האם המשכנו להתעסק בדברים הקטנים, ו"בהבל ההבלים" של ה"חיים עצמם". והאם עברנו כולנו, באישי ובלאומי, שינוי אמיתי ועמוק. ולמה זה לא מחזיק? מדוע הטוב מחזיק לנו לתקופה קצרה ונעלם. ומה קרה ליפעת וליכולת שלה להמשיך ולגעת ולהתעסק ולמצוא עוד עניין בסלבים ובחייהם. האם נעשינו טובים יותר? האם למדנו משהו. ומדוע, יפעת, שמספרת קצת על המסלול שלה, לא הפכה לקרימינולוגית או פסיכולוגית. ועל איך ביקור שלה במחלקה הסגורה, באחד מבתי החולים הפסיכיאטריים, שהיתה סטודנטית צעירה לקרימינולוגיה שינה את מסלול חייה ואיך זה קשור למאקו. הצורך הזה האנושי, קצץ להציץ, קצת לראות את הזוהר של האחר אבל גם לראות לו בנופלו, את עליבותו האנושית, האם בסוף, הצורך הזה הוא של כולנו? יפעת ודני במפגש קרוב ואוהב, מגשימים ליפעת (כמעט) את המשאלה שלה, לשבת עם דני (אמנם לא ערב ערב...) אבל ברמת השרון... ולדבר, ולא על חתונמי.