לחבק את המלך: איך המעשה הפשוט נוגע באינסוף?

תניא יומי פרק ד חלק ג.בשיחה זו נחשוף את העוצמה הטמונה בלבושי הנשמה – המחשבה, הדיבור והמעשה – המאפשרים לנו להתאחד עם הבורא דרך תרי"ג המצוות. נבין מדוע דווקא הלבושים הגשמיים, שנראים לכאורה טפלים לנשמה, אוצרים בתוכם מעלה שאין אפילו להשגות הרוחניות הגבוהות ביותר של גדולי הצדיקים. נתוודע למשל המרתק של חיבוק המלך: כשיהודי מקיים מצווה, הוא מחבק את הבורא ממש; וגם אם המלך לבוש בבגדים רבים המסתירים אותו (צמצומים גשמיים), החיבוק נשאר חיבוק ישיר של עצמותו, שכן המלך נמצא בתוך לבושיו. נסביר מדוע התורה נמשלה למים היורדים ממקום גבוה למקום נמוך, וכיצד היא שומרת על מהותה האלוקית בדיוק באותה המידה, גם כשהיא מתלבשת בדינים ובעניינים גשמיים של העולם הזה. לסיום, נבאר את הקביעה המפתיעה לפיה "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא". נגלה כי בעוד שהעולם הבא מציע לנשמה רק "זיו" (הארה) מהשכינה, המצווה המעשית בעולם הזה היא המקום היחיד בו קיימת תפיסה ואחיזה בבורא בכבודו ובעצמו, משום שהוא בחר להצטמצם ולהתלבש בתוכה במיוחד עבורנו.נקודה למחשבה: ניתן לדמות את ההבדל בין המצוות לעולם הבא להבדל שבין הנאה מקרן שמש החודרת מבעד לחלון לבין אחיזה בשמש עצמה. העולם הבא הוא "זיו", כלומר השגה והנאה מהאור בלבד, אך המצווה היא ה"עצם" – היא מאפשרת לנו לאחוז במקור האור, משום שהקדוש ברוך הוא צמצם את עצמו לתוך אותיות התורה והמעשים הגשמיים כדי שנוכל "לתפוס" בו באמת.