למה אנחנו עדיין עושים תארים?

הייתי רואה פרקים של סוטס ארבע פעמים ברצף כי לא יכולתי לחכות לפרק הבא, התחפשתי להארווי במסיבת פורים של הבינתחומי ב 2014. הייתי שם. רציתי את זה. חשבתי שאני רוצה את זה. מה שלא יכולתי לדעת אז שזה היה החלום של אמא שלי, לא שלי, זה כל הסיפור, אמא שלי אהבה את זה, אמא שלי עורכת דין וזה כל החיים שלה, זה היה החלום שלה זה אף פעם לא היה החלום שלי, כל יום ראיתי אותה ואת התשוקה שלה, ראיתי איך היא קמה ב 5 בבוקר וחוזרת הבייתה ב 12 בלילה, ראיתי את האהבה שלה למקצוע הזה, גדלתי עם זה, ולקחתי את זה לעצמי, חשבתי שזה החלום שלי, אבל לא הכרתי את עצמי מספיק כדי להבין מה אני רוצה. עשיתי תואר, התמחות, מבחני לשכה וברחתי משם בלי להסתכל לאחור.מוכרים לנו תארים ברדיו וגורמים לנו לחשוב שתואר זה התשובה לכל השאלות שלנו אבל הרבה פעמים אנחנו מסיימים אותו ונשארים עם יותר שאלות מתשובות. ברוכיפ הבאים לפרק 16 של הפודקאסט