לשון תליתאי: למה הדיבור הורג את המאזין ולא את הקורבן?

היום יום יג מרחשון. הפרק עוסק בלימוד ליום י"ג מרחשוון, המבוסס על מכתב דרמטי של הרבי הריי"צ המשלב שני סיפורי מופת מהבעל שם טוב, המדגישים את הכוח הבלתי נתפס של הדיבור ואת המציאות הנבראת ב"לבושים רוחניים". בתחילת הלימוד, מוזכר סיפור על אדם שרצה "לקרוע כדג" את חברו בבית הכנסת; הבעל שם טוב ציווה את תלמידיו לעצום עיניים, והם ראו פיזית כיצד הדיבור יוצר מציאות אלימה ומסוכנת, למרות ש"הוא לא עשה כלום" בגשמיות.החלק המרכזי עוסק בשיעור גמרא של הבעל שם טוב במסכת ערכין, בו נלמד המאמר "לשון תליתאי קטיל תליתאי" (לשון משולשת הורגת שלושה). בניגוד לנוסח ההלכתי המקובל (שכולל את זה שדיברו עליו), הבעל שם טוב לימד לפי נוסח עתיק לפיו השלושה שנהרגים (במובן של אובדן העולם הבא) הם: הממציא (האדם שיצר את הסיפור), המספר, והמקבל (המאזין).התובנה המהפכנית היא כי זה שסיפרו עליו אינו נכלל בין הנהרגים, כיוון שהסבל שלו בעולם הזה נחשב ל"זיכוך" המכין אותו למסדרון העולם הבא. הלימוד מדגיש את המסוכנות של המקבל (המאזין), שהוא לעתים "הכי מסכן", כיוון שאין לו פילטרים והלשון הרע "נתקע לו פה בפנים" ונשאר בלבבך. לשון הרע הורג את הלבושים הרוחניים של המעורבים, וכך מראה כיצד הכוח ליצור (תליתאי שבקדושה) יכול להפוך לכוח הרסני.