לאור דמותו של הלל שיעור 1 לעולם יהיה אדם ענוותן כהלל

***לעילוי נשמת רות בת מנחם יהושע***  מסכת שבת: ”כן עשה הלל”. הרב קוק לומד מסוגיה זו את מידת הענווה. ויותר מזה, איך אדם צריך להתמודד בכל מיני מערכות יחסים וסיטואציות בחייו. סוגיה זו חשובה במישור הפרטי והלאומי. הרב קוק מלמד אותנו להסתכל על המציאות עם סבלנות ואורח רוח. עין איה שבת: לעולם יהא אדם ענוותן כהלל.. גמרא זו נראית מפורטת יתר על המידה לכאורה. אגדות חז”ל בניגוד לפסוקי התורה פחות מתפרשות על פי הפשט. ייתכן שסיפור זה לא התרחש כפי שהוא כתוב ואין זה משנה, מה שמשנה זה איך אדם מפתח אישיות סבלנית וענוותנית, מה אנו לומדים לאורך הדורות מסיפור זה. בכל מילה ומשפט מהסיפור יש לקח לדורות. לעולם יהיה אדם ענוותן כהלל- דמותו של הלל באה ללמד אותנו צורת הסתכלות על החיים. האדם שמטריד את הלל מגלם מציאות שלילית. בחיים יש צרות, אבל היכולת לראות בכל דבר את הצד הטוב, המכובד – היא השאיפה. מידות הראיה: צריך להסתכל על כל דבר בצד המכובד. הכבוד זה היחס, כשאדם מכבד משהו זה מראה שהוא מזהה את הצד העליון שבדבר. הלל התייחס בכבוד גם למציאות הקנטרנית ביותר. לכל דבר במציאות יש מקום ולכן צריך לכבד כל דבר. עין איה ברכות: המבט השטחי הוא שווה לחכם ולכסיל. בכל נקודה שדוד המלך נפגש עם המציאות, אפילו הנמוכה ביותר, אומר שירה. גם בצרכים הנמוכים אדם צריך למצוא את הצדדים האמוניים הפנימיים. אפילו במוות יש צדדים אציליים של נצח. הקו החורז בסיפורו של הלל הוא שהלל תמיד שומר על סבלנות, מסתכל על כל דבר מהצד המכובד שבו. ובחזרה לעין איה שבת: מהצד הנפשי הרוחני לכל דבר יש מקום. ”מחה תמחה את זכר….מתחת השמיים”- מתחת השמיים אין לעמלק מקום, אך יש לו מקום מעל השמיים. הורגים את עמלק בשביל שמשהו חיובי יצמח מזה.