לאור דמותו של הלל שיעור 3 - להיות סובלן

***לעילוי נשמת רות בת מנחם יהושע***  תפקידו של הלל זה לא הסובלנות אלא לראות את הצד המכובד בכל דבר. להבין שלכל דבר יש ערך ומשמעות בעולמו של הקב”ה וממילא עלינו להתייחס אליו בצורה ראויה. הלל ושמאי הם שני דרכים בהנהגה של עמ”י, להביט בצד המכובד מצד הלל ולתת את הגבולות מצד שמאי. אדם בינוני צריך לנסות להידבק בדרכו של הלל ולא של שמאי. עין איה ברכות- אדם שרואה עבודה זרה (ע”ז) בארץ ישראל מברך. לכאורה היה צריך לנפץ את הע”ז, אך אין לנו אפשרות לנפץ את זה. הרב מלמד אותנו גישה של סבלנות, גישה שמבינה שיש כאן ע”ז, אך אין לנו מה לעשות ולכן אנו מקבלים זאת בסבלנות. בסבלנות יש סכנה של החלקת פינות, של נתינת לגיטימציה לרשע. לכן צריך לזכור שיש מקום לרע בעולם, אך הוא זמני. סבלנות- הדברים מתקדמים לאט לאט, אי אפשר לתקן את העולם במהפכה. סבלנות נצרכת בכל תחומי החיים: בפן המשפחתי, הכלכלי, הזוגי, החברתי וכו’. התרבות גוררת אותנו לחפש שלימות וכל מה שלא מושלם, לא מספק. על פי היהדות אדם נמדד לא לפי התוצאה אלא לפי הדרך, ”לפום צערא אגרא”. אדם צריך ללמוד לפתח שלווה נפשית בתוך מציאות חלקית. ממשיך הרב, ה’ מוביל את העולם בדרך משונה ומסובכת ואיננו יודעים כיצד העולם יגיע לתיקונו. לכן, תפקידנו הוא לעשות את חלקנו ולתרום מה שביכולתנו. הדברים הרעים שאינם בשליטתנו, יש להם תפקיד בעולם. לכן עלינו לשמור על קור רוח ולא לאבד שליטה. אוצרות הראיה- גדולי ישראל ( רס”ג, ריה”ל, רמב”ם ) התמודדו עם דברי כפירה חמורים בקור רוח ובשלווה. צדיקים אלה הצליחו לשמור על שליטה אף על פי שזה היה ניסיון גדול לעמוד מול גידופים כאלה על התורה. זו היכולת של הלל, לקבל אורח רוח גם כשהדברים מקוממים. פנקסי הראיה- הסובלנות מתפתחת על ידי ראייה כוללת של המציאות. סבלנות אמיתית מגיעה ממבט שלם, אך סובלנות דמיונית ממעטת את כל החיים של כל דבר. תחושת הקנאות צריכה להיות, אך להתבטא בצורה מתאימה ויעילה. הסבלנות לא אמורה לקרר את רגש האמונה. עין איה שבת- כשאדם מתבטא בכעס או בענווה זה מושפע מכל מיני גורמים סביבתיים. לדוג’ אדם שחשובה לו האמת נוטה לרוגז (על אי צדק בעולם וכו’). וכן להפך, אדם שנראה נחמד לכולם זה דווקא בגלל שעולם הערכים שלו מטושטש והוא מקבל כל דבר רע בשמחה ובהבנה. לכן, אסור לשפוט אף אדם. פנקסי הראיה- אחדות ההפכים, דור הגאולה מאופיין בכך שתפקידו ליצור אחדות בין הפכים. אחדות בין הלל ושמאי. לשמור בלב קנאות וחריפות כלפי אי צדק, אך מבחוץ סבלנות כלפי כל דבר