לאור דמותו של הלל שיעור 5 -אדם צריך לכבד את עצמו

***לעילוי נשמת רות בת מנחם יהושע***  ד. הלך ועבר על פתח ביתו.. – הגמרא מתארת את האיש מסתובב ליד פתח ביתו של הלל וצועק ”מי כאן הלל”, כדי לצייר מול עיננו את האתגר הגדול שעל האדם להתמודד אתו. אם אותו אדם היה בא לשאול שאלה, הוא היה בא לביתו של הלל, אך מסופר שרק עבר שם, מראה שהלל טפל, הוא זלזל בהלל, במקרה הוא עבר שם אז חשב לשאול את הלל משהו. היחס לתלמידי חכמים הוא לא יחס של חברים. אדם צריך לחשוב האם עולם התורה הוא בעל חשיבות מבחינת האדם או נספח.. האדם מהסיפור של הלל לא שולל את הלל, אלא נותן לו את החשיבות הפחותה ביותר. ”מי כאן הלל”- דיבור מזלזל ביותר המראה שהאדם כביכול ”שכח” ששם גר נשיא ישראל. החזרתיות על המילים מראה שהאדם לא התבלבל בדיבורו אלא אמר ”מי כאן הלל” מתוך כוונת זלזול. ה. נתעטף ויצא לקראתו- דרך ענווה אמיתית היא לכבד גם כן את עצמו במידה הראויה. על פי רוב, חושבים שאדם עניו הוא מסכן, אך ענווה זה להכיר את האמת לאמיתתה, היכולת של האדם להכיר את עצמו באופן מדויק. אדם עניו עומד על כבודו, במצב האידיאלי אדם צריך להיעלב כשמעליבים אותו כי פגעו בכבודו וכבודו חשוב. מידת הענווה מגיעה מתוך כבוד. אדם צריך להתנהג בצורה שמכבדת את עצמו, זה עבודת ה’. הלבוש הוא הצורה הבסיסית בה אדם מראה לסביבה שיש לו כבוד עצמי, לכן הלל מתעטף לפני שפונה אל האיש. עין איה, ברכות – אדם מתלבש כדי שיהיה לו חם, אך הבגד גם יוצר את הכבוד האנושי של האדם. זה הכיסוי שהאדם מכסה בו את הצדדים הנמוכים של הגוף. הבגד שייך לצלם אלוקים שבאדם, יש לו משמעות רוחנית, הוא קשור בכבודו של האדם. כאשר אדם לא מעריך את עצמו, הוא יתנהג כמו חיה, לכן ראוי לכבד את הבגדים. מי שמבזה את הבגדים, בגדיו לא יועילו לו בצד הפיזי (דוד חתך את כנף מעילו של שאול וברוב ימיו בגדיו לא חיממו אותו).