מעבר לשכל: סוד ה'רדל"א' וההבנה שכל מה שנתפס הוא רק תרגום

הפרק עוסק בלימוד ליום י"א בכסלו, ומפליג אל מעמקי תורת החסידות דרך הגהותיהם של אדמו"רי חב"ד על סידור התפילה. אנו פותחים בדמותו של האדמו"ר האמצעי, "המפיץ" הגדול של החסידות, שהצליח להדפיס תשעה ספרי יסוד בתנאי עניות קשים, ביניהם הספר העמוק ביותר ("אמרי בינה") והספר הנגיש לבעלי תשובה ("פוקח עורים"). לב הפרק מוקדש למושג הקבלי המסתורי רדל"א (רישא דלא אתידע) – "הראש שאינו ידוע". זהו רובד פנימי בספירת הכתר שנמצא מעל המוח והשכל האנושי, והוא מתגלה באופן מפתיע דווקא בתחילת פסוקי דזמרה, בברכת "ברוך שאמר והיה העולם". הלימוד חושף כיצד שלבי התפילה הם "סולם" שבו האדם מטפס מהודאה פשוטה ועד להתחברות עם נקודה אלוקית שלמעלה מהבנה. דרך תובנה עמוקה של הרב קוק על האות א', אנו למדים שכל מה שאנו תופסים בעולם הוא רק "תרגום" של המקור האלוקי. כשם שתרגום אינו המקור עצמו, כך כל השגה שכלית היא בבחינת "תרדמה" לעומת המהות הפנימית שנשארת נעלמת, ודווקא ההכרה בכך ש"איננו מבינים" היא הפתח להבנה אמיתית. לסיום, אנו דנים במאבקו של יעקב אבינו עם שרו של עשיו ומגלים מדוע הפגיעה הייתה דווקא בירך. הלימוד מסביר כי כוחות הפירוד (הקליפה) יכולים לגעת רק בדרגות הנמוכות וה"מעמידות" של האדם (ספירות נצח והוד), אך אין להם שום אחיזה בנקודות הרוחניות הגבוהות והפנימיות שלו. ניתן לדמות את השגת האלוקות שלנו לצפייה ביצירת אמנות מרהיבה דרך עדשה מטושטשת: אנחנו רואים את הצבעים והצורות, וזהו "תרגום" נאמן של המציאות, אך היצירה עצמה – ה'רדל"א' – היא הרבה יותר עמוקה ועוצמתית ממה שהעדשה המוגבלת של השכל שלנו מסוגלת להעביר.