מעל להשתלשלות: ה-DNA האלוקי שבנשמה

בפרק זה אנו מעמיקים בביאורו של פרק ב' בספר התניא, ובוחנים את המהות הפנימית של הנפש היהודית המכונה חלק אלוק' ממעל ממש. נצא למסע בעקבות המושג נפיחה – נלמד כיצד הבורא נפח את הנשמה מתוכיותו ומפנימיותו, בדומה לאדם שמוציא את כוחותיו העמוקים ביותר בנשיפה חזקה. נעסוק בשאלות מהותיות על הקשר שבין נשמת ישראל לאדם הראשון קודם החטא, ונבין מדוע המושג "אדם" מתייחס לעיתים קרובות דווקא לפנימיות הנשמה הישראלית. נסביר את המושג המרתק עלו במחשבה – כיצד הנשמה אינה תוצר של השתלשלות וירידה בין עולמות, אלא הופעה ישירה מתוך "מוח האב", המחשבה והחוכמה האלוקית. בין הנושאים שנדון בהם:• ההבדל בין דיבור לנפיחה: מדוע העולם נברא בדיבור אך הנשמה נוצרה בנפיחה?• משל האב והבן: כיצד הקשר בין יהודי לקדוש ברוך הוא דומה לקשר של בן הנמשך ממוח אביו ונושא את ה-DNA המהותי שלו.• מעל לחוקי הטבע: מדוע נשמות ישראל אינן "נגמרות" או משתנות כמו שאר הבריאה, בזכות שורשן שמעל להשתלשלות העולמות.• אחדות הבורא וחוכמתו: ההבנה שאי אפשר לתפוס את מהות הנשמה כשם שאי אפשר לתפוס את הבורא עצמו, כי "הוא וחוכמתו אחד".הפרק מספק מבט פנימי על השליחות של עם ישראל בעולם והכוח שיש לכל אחד מאיתנו להשפיע על המציאות כולה בזכות אותה "נשמה כללית" המחוברת למקור האינסוף.להבנת הנושא: ניתן לדמות זאת לאדם המכין כלי זכוכית: הדיבור האלוקי שברא את העולם הוא כמו תנועות הידיים המעצבות את הכלי מבחוץ. לעומת זאת, הנשמה היא האוויר שהאומן נופח מתוך ריאותיו אל תוך הכלי. האוויר הזה לא הגיע ממחסן חיצוני, אלא יצא מתוכו ממש, והוא זה שמעניק לכלי את צורתו ואת חיותו הפנימית.