מגשימים עולם - פרק 4: כשהעולם מתהפך, נותר רק לחבק

שמונה חודשים עברו, והכל השתנה. אין ישראלי ויהודי בכל העולם שלא עבר עליו משהו במהלך חודשי המלחמה הארוכה הזו. גם עלינו עברה תקופה מטלטלת על אף המרחק הפיזי. להזכירכם, את המסע שלנו בערוץ ההסכתים של מקור ראשון, התחלנו ממש אחרי ראש השנה. הספקנו להקליט שני פרקים ואז התהפך העולם על כולנו. גיוס מילואים רחב, מיקוד בדברים החשובים, מדינת ישראל נכנסת למצב מלחמה. עם כל הכאוס, בשעת חירום הדברים בארץ דווקא מאד ברורים, יש מלחמה, כולם מתגייסים, מי בעורף ומי בחזית. אבל מה קורה לישראלים שלא נמצאים בארץ? איך הם מתמודדים עם כל מה שקורה? כמשפחה שמטיילת במזרח, באזור עמוס במטיילים ישראלים, ידענו שיש לנו שליחות חשובה. עלינו לאסוף נפשית את המטיילים שלא מחכה להם משימה מיידית בארץ. כל מטייל ומטיילת הסתובבו עם סימן שאלה על המצח כאות קין ממש - מה אני עושה? חוזר לארץ כדי להיות במקלטים עם המשפחה? ממשיך לטייל במקביל לטירוף הזה? ואין באמת תשובה נכונה. ולכן רובם פשוט… צפו באוויר. כאשר התבהרה התמונה וההבנה שעל אף גל עצום של מתגייסים, עדיין נותרו ישראלים רבים בהודו, ישראלים שסוחבים לא מעט צלקות מאירועים קשים מהעבר, סבבי לחימה, ועוד מסימני ההיכר של הדור הזה. לקחנו על עצמנו שליחות חשובה - לפתוח את בית "לב יהודי" מטעם עמותת "תורה מציון". בית שהוא כולו מרחב אוהב ומשפחתי עבור ישראלים, לחיבוק, שיח מהלב, ארוחות שבת והמון לב פתוח. התקופה הזו הייתה המשמעותית ביותר בחיינו. זוג הורים עם ארבעה ילדים, שפיזית לא יכול לחזור הביתה, מעצם העובדה שהבית נמצא על גבול הלבנון ומופגז יום-יום מטילי החיזבאללה, מחליטים להקדיש יום ולילה עבור המטיילים. במהלך התקופה הגיעו ראשוני הנפגעים בנפש, מהעוטף וממסיבת ה"נובה", ואחריהם גל ראשון ושני ושלישי של מילואימניקים שהשתחררו מעזה, ובאו לספוג קצת שקט. וכל שנותר לנו, הוא לחבק. המלחמה עוד בעינה, והשליחות לא הסתיימה. שבועות בפתח, ויש עוד המון חיבוקים להעניק, ואהבה לפזר. ואנחנו מודים על הזכות להיות כאן, ולשתף אתכם במבט קצת אחר על התקופה הכה מורכבת הזו לעם ישראל. קרדיט לאות הפתיחה: Music by ShidenBeatsMusic from PixabaySee omnystudio.com/listener for privacy information.