מחשבות על "אני לא רואה צבע" - אני (דוקא כן) רואה צבע

אני יודעת שזה נשמע טוב : "אני לא רואה צבע!", או- "בימינו זה לא משנה מאיזה עדה אני!" וזה גם כמובן הכי פוליטיקלי קורקט. לדבר ככה. לחשוב ככה. אבל אני לא מסכימה. כשאני "לא רואה צבע", אני לא רואה את השושלת שלנו, את העבר והעתיד שלנו. אני מפספסת את הרב גוניות האנושית, את אין סוף התרבויות, המסורות, הגוונים והיופי האנושי. מגוון העור השחור ביותר ועד הגוון הבהיר. הכל יפה! למה בכלל המילה שחור הפכה למילה מביכה? מקטינה? אני לא מסכימה! ועל כך אני מדברת בפרק הזה. במקום לנסות כל כך להיות אותו דבר, להעלים הבדלים, בואו נגלה את היחודיות שלנו ונחגוג את הרב גוניות של כולנו. אין לנו עתיד בלי זה. אני יודעת שזה נושא נפיץ, אבל אני חייבת לדבר על זה. סקרנית לשמוע את המחשבות והתובנות שלך מההאזנה לפרק. ***הפרק הזה הוקלט עבור פודקאסט האלה הנודדת שלי. ועם זאת אני מרגישה ובטוחה שהוא רלוונטי מאוד גם לנו כאן!