ממחשבה ללהבה: כיצד השכל מוליד את רגשות הנפש?

תניא יומי פרק ג' חלק ג'.במפגש זה נתחקה אחר הדינמיקה הפנימית של הנפש האלוקית ועשרת כוחותיה, כפי שהם משתלשלים מהספירות העליונות. נלמד על השכל – החוכמה והבינה – המתפקד כ"אב ואם" רוחניים האחראים להולדת המידות והרגשות שבלב. נסביר את המושג המרתק כוח-מה, המייצג את יכולת הביטול וההתבוננות שמעבר לפרטים, המאפשרת להארה אלוקית לחדור לתודעתנו. במהלך השיחה, נעמיק באופן שבו התבוננות מעמיקה בגדולת הבורא – כמי ש"ממלא כל עלמין" ו"סובב כל עלמין" – מתרגמת את הידע השכלי ליראת רוממות ול"רשפי אש" של אהבה וצימאון. לסיום, נבחן את הצורך באיזון בין ה"אש" שבלב (ההתלהבות והתשוקה) לבין המים שבמוח (היישוב הדעת והקרירות השכלית), וכיצד שילוב זה בונה עבודת השם שלמה ומאוזנת.ניתן לדמות את התהליך להדלקת מדורה: החוכמה היא הגפרור הראשון – הברקה קטנה ומרוכזת; הבינה היא בניית ערימת העצים ותכנון המבנה כך שהאש תיתפס ("לאשורו ולעומקו"); והמידות הן הלהבות הפורצות החוצה בחום ובאור. ללא ה"מים" של השכל שיכונו את האש, הלהבה עלולה להתפזר ללא שליטה, אך ללא ה"אש" של הלב, המדורה תישאר רק ערימת עצים קרה של אינפורמציה.