מציאות מדומה בעיר הגדולה | נופר לאור

המציאות שלנו אולי איננה מושלמת אבל היא היחידה שיש לנו. או לפחות כך התרגלנו לחשוב. נופר לאור, מומחית למציאות מדומה מגיעה לרענן לנו את רוחב הפס ולגרום לנו להבין כיצד ניתן להתייחס מחדש למרחבים שאנחנו מתכננים, להיכנס לתוך מודלים ולחוות אותם מנקודת מבט שונה משלנו: להתהלך בגובה של ילד, לצעוד עם עגלה, לחוות את המציאות כאדם מבוגר בעל קשיי ראייה או אולי בכלל כגור כלבים. מאה השנים האחרות סיפקו לנו אינספור דוגמאות לאדריכלות גרועה שנבעה מהנטייה האדריכלית להביט במודלים מנקודת מבט פיקטיבית בעננים. לראות את הבניינים שלנו ממעוף הציפור אבל ללא מחשבה על האדם הצועד ברחוב. המודלים התלת ממדיים שינו את היכולת להבין מה אנחנו מתכננים באמת ומהם מגיע הצעד הבא: לחיות, וללכת בתוך המודל עצמו כאילו היה העולם האמיתי. אבל התכנון הוא רק ההתחלה, המציאות המדומה פותחת לנו הזדמנות לחוות את המרחב הקיים בצורה שונה, דמיינו חללים שמתוכננים בצורה דו שכבתית, שכבה פיזית ושכבה וירטואלית, משלימים זה את זה. ומתוך הרב מימדיות הזו ניתן לייצר חיבורים מסחריים חדשים, לנוע אחורה או קדימה בזמן ולהכיר את הרחוב כשנעו בו סוסים בכרכרות או כשיטוסו בו רכבים מעופפים. זוהי גם הזדמנות לחנך אותנו להבין את משמעות משבר האקלים לחוות את עליית פני הים. לראות את הרחובות שבהם אנו יושבים היום ולוגמים קפה, מוצפים במי ים ונבלעים. לא רחוק היום שכך גם נחוש מגע, ריח וטמפרטורה. נריח את מליחות ים סוף בעודו נחצה לשניים או נחוש על עורנו את הטמפרטורות של שנת 2099. לאט לאט, מתכנני המרחב יבינו שהמציאות הפכה לכפולה. בשתי שכבות, לא רק הפיזית, אלא גם הווירטואלית, אשר יתקיימו אחת על גבי השנייה, זולגות זו לתוך זו, ומגדירות מחדש את החוויה האנושית בעיר ומערכת היחסים שלנו עם האקלים והעולם סביבנו.