מי האויב - חמש על חמש

להצטרפות לפעילות, הירשמו בקישור:https://zehut.org.il/התנדבו-לזהות/מי האויב?התמונה ההולכת ומתבהרת בחזית האיראנית, דומה להפליא לתמונה שנוצרה בעזה ובלבנון..בשלושת המקרים, יחסי הכוחות הם בלתי פרופורציונליים לחלוטין, ובכל זאת, גם החמאס והחיזבאללה מול ישראל, וגם האיראנים מול האמריקנים, הצליחו להביא להתמשכות המערכה ולבסוף להפסקת אש - שבעזה (ועכשיו גם בלבנון) עצרה את תנופת הקרב והביאה לבסוף לעצירת המלחמה כשחמאס נותר בשלטון בעוד ישראל מלקקת את פצעיה, ובחזית האיראנית הובילה גם כן להפסקת אש ומן הסתם לתהליך דומה להפליא מול האמריקנים.הסיבה לכך שגם ישראל וגם ארה"ב לא הצליחו לנצח, למרות עליונותן הצבאית המוחלטת, היא שכשחושבים ב'פרוגרסיבית' לא יכולים לזהות את האויב ומי שלא מזהה את האויב לא יכול לנצח.בעזה האויב לא היה החמאס.בעזה האויב היה ונותר היישות האיסלאמו נאצית שקמה בשטח בעקבות הסכמי אוסלו וההתנתקות.בלבנון האויב אינו החיזבאללה. אם יש דבר כזה מדינה לבנונית, אז המלחמה היא נגד המדינה שממנה אנו מותקפים - כלומר האויב הוא לבנון.באיראן האויב אינו המשטר האיראני וצבאו.באיראן האויב הוא המדינה האיראנית.כי ככה זה במלחמות. מלחמות מתנהלות בין עמים, לא בין אינדיבידואלים וארגונים פרטיים.ואולם המערב שחושב בפרוגרסיבית מחק את כל קונסטרוקצית הזהויות (האנושית, המינית, המשפחתית והלאומית) ולכן מבקש להשיב אש למקורות הירי בלבד. כך - בעוד היישות העזתית מגויסת כולה לחיסולה של מדינת ישראל, ישראל מאכילה את עזה ומחפשת חמושים במנהרות.בעוד לבנון מטילה מתקפות טרור על יישובי הצפון, ישראל מחפשת היכן מסתתרים שם מחבלי החיזבאללהוכך גם במערכה מול איראן. בעוד איראן נלחמת בישראל ובארה"ב, ארה"ב וישראל לא נלחמות באיראן אלא רק במשטר המרושע.הפרוגרס פירק את הזהות והיישות הלאומית עד לרמת האינדבידואל, כך הפכה מטרת המלחמה בעזה למטרה אינדיבידואלית- חטופים במקום ניצחון.אבל מלחמה היא זירה לאומית, לא מאפיוזית או פלילית. במלחמה לאומית כל מרכיבי האומה הם האוייב כפי שילדי גרמניה ויפן המתוקים היו חלק מהישות הלאומית שתקפה את המערב ולאחר מכן הותקפה על ידו ללא רחם.מי שלא מבין זאת, יכול לבוא עם חיל האויר הטוב בעולם ועם כל נוספות המטוסים, ולבסוף להפסיד למי שלא חושב בפרוגרסיבית ומבין היטב מי האויב.