אנחנו במלחמה קיומית ויש פוליטיקאים ומפגינים שמפטירים כדאשתקד - מניין חוסר האחריות?!

אנחנו שרויים במשבר הקשה ביותר בתולדות מדינת ישראל. המתקפה של השביעי באוקטובר היא פרומו למתקפה גדולה בהרבה וכוחות רבים סביבנו עוקבים בעניין אחרי המלחמה, משום שהם שואלים האם להצטרף למסיבה ולנגוס בחלקים נוספים של הריבונות היהודית. באופן מתמיה, בעוד שהציבור התגייס כאיש אחד למערכה, יש פוליטיקאים שאינם מגלים מנהיגות ואחריות אלא ממשיכים במשחקי חרמות ופוליטיקה קטנה, למרות שחלקם נושאים שם הממלכתיות על דגלם. ארגונים אחרים מפגינים נגד הממשלה ומנסים לשחוק את יכולתו של ראש הממשלה לתפקד. אלה תופעות מסוכנות המצביעות על יחס של זלזול במערכות המדינה ונכונות לסכנה. הסיבה לכך היא המשבר של הדור השני במפעל הציוני (דור במובן של דור תרבות) שרוח אוסלו מאפיינת אותו והוא נחרד לגלות שהפך למיעוט. המאבק של הדור השני להתרחקות מן היהודיות של המדינה ולשימור עמדות כח במערכות המדינה (צבא, משפט, תקשורת, פקידות ואקדמיה) הוא הבסיס לתופעות המסוכנות. אולם הדור השלישי מוכיח שהוא יודע להיות נאמן למדינה ולהתגבר על המחלוקות ולפעול כתף אל כתף.