פרק 11 - המבט האחרון של מפל / ישו של האגודל

19 באוקטובר, 7 בבוקר. 12 יום אחרי שמפל אדם אהבת חייו, מתה בזרועותיו, רועי שליו - טרוף צער ואבל, אלמן צעיר וטרי שגם ככה הוא לא דברן גדול - מתיישב בסלון ביתו ומתכונן לריאיון אצל ניב רסקין. הוא עושה את זה אך ורק בשביל מפל. מפלי שלו. כדי להנציח אותה. כדי לספר עליה ועל האהבה שלהם לעולם. עכשיו, זאת המשימה היחידה שלו. הסיבה שלו לחיות. אז תכנית בוקר. ממילא מאז הנובה אין יום ואין לילה. רועי מדבר אל המסך ועונה לשאלות וכלל לא שם לב לתכונה שהולכת וגוברת בבית מסביבו. שעות ספורות אחר כך, בתשע בבוקר, הוא יקבל טלפון מהמשטרה שיבשר לו כי אימו, רפאלה שליו, נמצאה מתה במכונית שרופה ליד קיבוץ צובה בהרי ירושלים. בתוך פחות משבועיים יהפוך רועי שליו גם לאלמן טרי וגם ליתום מאמו האהובה. האסון הבלתי נתפס של השבעה באוקטובר כמו קללה ממשיך להתגלגל מעל בית משפחת שליו. איך מפצלים אבל? איך מחלקים את האובדן על מפל אהבת חייך, עם הגעגוע להילי החברה הכי טובה שלך, שנרצחות שתיהן אל מול עיניך, ואז איך עוד עושים מקום בלב להתאבל על האישה הראשונה של חייך, על אמא שלך, שלא עמדה בצער ועזבה אותך דווקא כשאתה הכי צריך אותה? איך מתאבלים על כל העולם במקביל?