פרק 110: החלל שאי אפשר למלא - ודווקא משם מתחילים לזוז, לרצות ולאהוב | עם נועם בכור, מפתח גישת ׳דרך׳

מה קורה כשאנחנו מבקשים מזוגיות לעשות דבר שהיא לא באמת יכולה לעשות? הרבה פעמים אנחנו נכנסים לקשר עם תקווה שמישהו סוף סוף יראה אותנו, ירגיע אותנו, יאהב אותנו במקום שבו אנחנו לא מצליחים לאהוב את עצמנו, ואולי אפילו ימלא לנו את החסר.   אבל בפרק הזה נועם בכור מציע כיוון אחר: זוגיות לא נועדה להיות חדר טיפולים, ובן או בת הזוג שלנו לא אמורים להפוך להורה של הילד הפצוע שבתוכנו. אז מה כן?   בפרק הזה אני יושב עם נועם בכור - פסיכותרפיסט, מטפל פרטני, זוגי ומשפחתי, מייסד בית ספר למטפלים ומפתח שיטת "דרך" לפיתוח עצמאות רגשית.   דיברנו על עצמאות רגשית, על זוגיות, על חסכים שאי אפשר למלא מבחוץ, על היכולת לשהות עם כאב וגעגוע בלי לברוח לתחליפים,   ועל השאלה העמוקה: האם החלל שבתוכנו הוא רק בעיה שצריך לסגור, או שהוא גם המקום שממנו מתחילים לזוז, לרצות, לאהוב ולגדול?   זה פרק על אהבה, אחריות, געגוע, ועל הדרך שבה אדם מפסיק לדרוש מהעולם למלא אותו - ומתחיל לפגוש את עצמו באמת.