פרק 12: הגדרת "בן זוג" בחוק הירושה

בפרק זה אנו מארחים את פנחס שיפמן, המכהן כפרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים ומי ששימש כנשיא המרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן וכראש החטיבה לדיני משפחה במוסד זה. פרופ' שיפמן הוא ממניחי היסוד לתאוריה האזרחית של דיני המשפחה בישראל ובין היתר טבע את המונח "פונדקאות". כמו כן חיבר ספרים ומאמרים רבים בתחום דיני המשפחה והירושה, אשר קטעים מהם מצוטטים לא פעם בפסקי הדין של בית המשפט העליון ובכך תרומתו החשובה לעיצוב הפסיקה בישראל. בהתאם להוראות חוק הירושה, אדם שלא כתב צוואה ונפטר כשהוא מותיר אחריו בן זוג וילדים, הרי שבן הזוג יירש מחצית מעזבונו וילדיו יירשו את המחצית השנייה, בחלקים שווים. השאלה המתבקשת - מה ההגדרה של "בן זוג"? אדם הנשוי לאחר בנישואים דתיים בלבד? או שמא גם נישואים אזרחיים עונים על ההגדרה של "בן זוג"? מה באשר לידועים בציבור? מה הדין שעה שהמנוח היה פרוד מבת זוגו, עשרות שנים לפני מותו? "בן זוג" – איש ואישה בלבד או לרבות בני זוג מאותו מין שזוכים אף הם בירושה? פרופ' שיפמן משיב לשאלות מרתקות אלו, תוך הבחנה בין הגישה הפורמלית (נשואים או לא) לבין הגישה המהותית (אופי הקשר), זאת במסגרת סקירת המצב המשפטי בעניין זה טרם כניסתו של חוק הירושה לתוקף (1965) ולאחריו. בשלהי הפרק, פרופ' שיפמן מונה את המלצות הוועדה לתיקון חוק הירושה התשכ"ה – 1965 בראשותו של השופט העליון (בדימוס) טירקל, בה היה חבר, אשר בחנה את הוראות חוק הירושה ונדרשה לתיקונים אפשריים שלו. הוועדה המליצה כי המונחים "בן זוג נשוי" ו"בן זוג ידוע בציבור" לצורך ירושה, יאוחדו לכדי הגדרה אחת שלא תתייחס במפורש לבני מינים שונים וכי הדגש יושם על כוונת הצדדים ליצירת חיי קבע משותפים. כך למשל הומלץ כי חיי משפחה במשק בית משותף לתקופה של לפחות 3 שנים יגלו חזקה לקיום כוונה ליצירת חיי קבע כאמור. מנגד, יש לראות בפרידה של בני זוג לתקופה של 3 שנים רצופות ומעלה כעובדה שתוביל לשלילת זכות הירושה, אף אם לא ניתן בעניינם של בני הזוג הנשואים פסק דין לגירושין. האזנה מהנה ומועילה!  לקריאת מאמר פרי עטו של פרופ' שיפמן תחת הכותרת "על זוגיות ועל ירושה, על עיגון ועל פירוד: להגנתה של הגישה הפונקציונלית" לחץ על הלינק המצ"ב:מאמר פרופ' שיפמן.pdf