פרק 125 - ארבעה גוונים של לבן - 1968 של הביטלס - פרק 10 - הגיטרה הזו לא מפסיקה ליילל

בפרק הזה ננסה יחד להבין את הקונפליקטים שג’ורג’ הריסון חווה במהלך העבודה על האלבום הלבן.בדרך מהודו ללונדון, ג'ורג' עבר תהליך חזרה על הגיטרה ואל חיק המערב.נדבר על השיר המייצג של התקופה הזו - שיר המופת הראשון של ג'ורג' על הגיטרה המיבבת. נלווה אותו בפרק מהפריטה האקוסטית בהקלטות האישר דמוז ועד ל'להבה' החשמלית באולפן.אדבר על איך הוא נולד מתוך צמד מילים אקראי, למה הוא כמעט נשאר שיר אקוסטי מצומצם, ואיך אריק קלפטון מצא את עצמו לפתע חלק מהביטלס.בפרק אדבר גם על קטע נוסף של ג'ורג' מהתקופה הזו, השיר החריף , המאשים והחבוי שג'ורג' כתב מתוך תסכול, על מקומו בלהקה ועל השליטה של לנון ומקרטני. שיר שהוא כתב אישום שקט, מלא כאב, שהוקלט כמעט עד הסוף – אבל נותר מחוץ לאלבום.שני שירים שונים, שנולדו מאותו הצורך – להישמע. להיראות. להיות.לינק לרכישת הספר החדש שלי - הביטלס המהפכנייםhttps://www.netbook.co.il/Book.aspx?id=15358