פרק 142 | להקה מגומי | פרק 4 - אנשי שום מקום

בפרק הרביעי בסדרה 'להקה מגומי' על האלבום ראבר סול, נמשיך להקליט עם הביטלס את האלבום המופתי ומשנה הקריירה שלהם.בפתח הפרק עומד נושא הבי סייד שצריך להתלוות לסינגל הבא של הביטלס שהיה ברור שעומד להיות "דיי טריפר" אבל כשהוקלט השיר "ווי קאן וורק איט אאוט" החל לעלות וויכוח בין ג'ון לפול לגבי זהותו של השיר המוביל בסינגל החדש. הפתרון הסמנטי הגיע אבל חשף גם לראשונה 'קרע קל' בניהם.בתקופה הזו ג'ון החל להרגיש שהוא הופך לאדם שמנותק מעצמו האמיתי והופך ל'איש שום מקום' שחי אי שם בבית בקנווד שהפך להיות 'ארץ שום מקום'.את המחשבות שלו הוא ביטא בשיר שבו חוץ מכתיבה מרגשת שהתחברה מאוד לשירים האישים שהוא כתב בתקופה הזו כמו "הלפ"ו "אין מיי לייף". בהקלטה של השיר באולפן נעשו מאמצים כבירים לצאת מהתבנית הבנאלית ולעשות את הדברים אחרת, הן בגזרת הקולות והן בעבודת הגיטרות.בין לבין הביטלס מתכנסים בביתו של ג'ון יחד עם הצלם רוברט פרימן, מה שמניב את התמונה האלומותית לעטיפת האלבום ועל הדרך גם את שמו הסופי של האלבום אחרי כמה שמות שנשקלו.את שיר ה'תלונה' הישיר שלו על היחסים ההולכים ומתדרדרים עם בת זוגו ג'יין אשר, "אני מסתכל דרכך" פול הביא לאולפן והביטלס ניסו 'לתקוף' אותו בדרך שונה ולא מוצלחת במיוחד.אחרי הפסקה קלה כדי לקבל תארים מהמלכה בארמון בקינגהאם, הם חוזרים לאולפן כדי להכשל איתו שוב. רק ב'זמן הפציעות' ממש בסוף ההקלטות של האלבום השיר הזה מצליח להיות מוקלט ולהכנס לאלבום.