פרק 28: הסיפור שלא סופר על המרכזים המנהליים המפוארים שהוקמו בסמוך לירושלים ועל השינויים שחלו במנהל הממלכה ובכלכלתה בימיו של המלך אחז והמשיכו להתקיים לכל אורך "עידן האימפריות"

במאה השנים שבהן היתה יהודה תחת שלטון אשור (משנת 732 ועד למעט אחרי שנת 630 לפנה"ס) ניתן להבחין בעלייה ניכרת בחשיבותם של האזורים המקיפים את ירושלים מצפון, ממערב ומדרום, אשר הפכו מרכזיים יותר למנהל ולכלכלה של הממלכה. נראה שבמרחב כולו, ובעיקר בקו הרכס שמדרום לירושלים בין ארמון הנציב לרמת רחל, התרחשו תהליכים כלכליים, מנהליים ופוליטיים שלא חפפו את המתרחש בעיר עצמה, ואולי אף, מבחינות רבות, היו מנותקים מהמתרחש בבירת הממלכה. אפשר להניח שהתהליכים באזורים אלה שסביב ירושלים אפשרו את המשך החיים בבירת הממלכה תחת שלטונה של האימפריה האשורית: את המשך שלטונה של שושלת בית דוד, את קיום המקדש והפולחן בתוכו ואת המשך קיומה של האליטה הירושלמית. להתפתחות הזו במרחב הכל-כך קרוב לירושלים, מרחק של דקות הליכה אחדות לכיוון דרום, מערב וצפון, אין עדות כלשהי בתיאורים המקראיים, שמבחינתם, העיקר הוא שירושלים המשיכה להיות המרכז הבלתי מעורער של חיי האומה, מקום מושבם של המלכים מבית דוד ומקומו של בית המקדש. ההיסטוריוגרפיה ממוקדת כולה בנקודת המבט הזו על ירושלים ומתוך ירושלים, ולהתפתחויות האדירות שחלו בכל המרחב הקרוב שמסביב לעיר, על בנייני הפאר שנראו מירושלים והביטו אליה ועליה, לא נכתב דבר. זוהי התעלמות שאין להבינה אלא כהתעלמות שהיא המסר עצמו. כל מי שגר בירושלים או ביקר בה, ראה את המבנה המפואר ברמת רחל מתנשא מעל כל המרחב שסביב ירושלים, על גני הפאר שהקיפו אותו ועל הארכיטקטורה המפוארת שאיפיינה אותו. העדויות שנמצאו במקום למשתאות פאר מעידים על כך שהאליטה היהודאית הוזמנה למקום וחזתה בפאר הזה מקרוב. המבנה המפואר שהתגלה לאחרונה במורדות ארנונה והוילה בארמון הנציב היו מוכרים גם הם, והמחיקה של כל זה מההיסטוריוגרפיה המקראית מעידה עד כמה זו היתה חד-צדדית ונועדה לשרת את האידיאולוגיה של בית המלוכה ושל הכהונה בירושלים, בלי ששום דבר אחר היה יכול לסכן זאת. ההתעלמות, אם כן, היא המסר. הסיפור שלא סופר, הוא הסיפור.