פרק 40 – "התמכרות כקיצור דרך"

"הייתה לי ילדות אפרורית, של עולים חדשים, בפתח תקווה.." "מגיל 8-9 אני זוכר את עצמי, בגדול אף פעם לא מרגיש טוב, רגשית אבל גם ברור שפיזית, אני ילד בריא אבל בפנים אני תמיד לא מרגיש טוב" "כששואלים אותי מה אני רוצה שיקרה – שאני ארגיש טוב." אליי שטיין, שף ומסעדן תל-אביבי, מכור בהחלמה, מלווה אנשים המתמודדים עם בעיית התמכרות ומשתף בסיפורו האישי והמרגש. " בגיל 12-13 השימוש הראשון הוא היה מהפכני, עישנתי באנג של חשיש עם חבר ליד הבית ספר, חוויתי את כל התסמינים החיוביים שאפשר להרגיש מזה, החרדה והלחץ חזרו למקום שלהם" התמכרות היא התמכרות לקיצורי דרך – במקרה של אלי, בין היתר קיצור דרך להרגיש טוב. התחלתי להבין מאוד מהר שאני תופס או חווה את הדבר אחרת, משימוש לשימוש, בכנות שלי היום,  אני תופס את השימוש כדבר פונקציונאלי. "בגדול המטבח, אני בחרתי אותו, אבל זה תנאי מחלה בשביל כנראה אחד כמוני," משתף אליי. הסמים הפכו לכלי שהפחית את החרדה וטשטש את הקולות של הדיכאון. תחושת הדחיפות והדחף התמידי להיות בנקודה הבאה רק הוסיפו וחזקו את ההתמכרות. אליי משתף ברגע השבירה שלו, שאותו המשפחה זיהתה והתערבה בעיתוי קריטי. "הייתי צריך לוותר לבעיה. הבעיה נצחה אותי. ובדיעבד רק הוויתור הזה יכול לגרום לי לחזור ולנהל אחר כך את הבעיה". "הייתה שם הישברות מוחלטת שלי ומפה מתן כניסה של עזרה של אחרים עבורי". הצעדים בהחלמה היו מאתגרים, על משמעותה של ההבנה שההחלמה היא בראש סדר העדיפויות הוא אומר : "האמונה שאם אני שם את ההחלמה בראש סדר העדיפויות, הכל יהיה בסדר". מוסיף ומדגיש כי התהליך הוא ארוך ומורכב ויש משמעויות להבנה הזו בניהול חיי ההחלמה. - "ליווי בהחלמה חשוב – אם באתי מהמקום הזה שאני לא רואה, כשהפסקתי את הסמים זה לא אומר שאני אתחיל לראות הכל, ליווי זה אדם שעוזר לי לראות". ולמשפחות הוא מבקש לומר – "יש אור" לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם, מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.