פרק 44 - קרן הבר

כולנו מסיטים את המבט, מסובבים את העורף. מסיטים מכל מה שלא נרצה לראות, מכל מה שמייצר אצלנו כאב, קושי ובעיקר קונפליקט. אי אפשר להביט להכל בעיניים. זה קשה, קשה מידי. קרן מישירה מבט ומתבוננת בסרט הנע של חייה הפרטיים ושל החיים עצמם. היא מעבירה את הסרט קדימה ואחורה, ממצמצת לעיתים, אך לא מסיטה את מבטה. היא מביטה גם למקומות אפלים וחשוכים, היא רואה את האבק המצטבר בקפלים. מתוך תודעה מוארת היא מסוגלת לדבר על הכל. על החינוך הביתי שלה שהכיל חוסר קבלה אגרסיבית היא אומרת: "החברה לא מבינה את הרצון האימהי הזה שלך להיות כל הזמן עם הילד שלך" "לפעמים הבחירה שלי נתפסה ככתב אישום על מישהו אחר ובסוף הכתב אישום הזה מתהפך עלייך כי את עושה משהו שקשה לסבול" "בואו נפסיק את האוטומט הזה שאנחנו הולכים בו כחברה ונבחן אם זה נכון או לא נכון" "אנחנו יכולים להחזיק בדעות פוליטיות שונות או באמונה שונה אך על הדבר הפעוט הזה של איך לחנך את הילד שלך, זה דווקא היה מקום שהיה בו חוסר קבלה" "הבחירה שלי היא שלי. היא מתאימה לי ולא אומרת עליך דבר" על ביה"ס היא אומרת:  "הרעיון של ביה"ס, במקור, הוא רעיון מקסים... הביצוע מוטעה ולא נכון... המערכת זקוקה לשינוי מאסיבי". ילדייה נכנסו למערכת החינוך (האנתרופוסופית) אחרי 15 שנים בהם היתה אמא בחינוך ביתי. היא מתארת באומץ את רגעי השינוי שכללו גם אזורים לא שלמים ונינוחים. השיח העשיר שהיא יצרה ביננו כלל גם זירות נוספות ומאתגרות, היא הובילה את השיחה בחן ובנחרצות גם לזירה המדינית, הפוליטית והחברתית. זכיתי לפקוח עיניים במקומות בהם העדפתי למסך. לרגעים זה לא היה נח אך זכיתי בשחרור גדול. כי המציאות, מסובכת ומורכבת ככל שתהיה, תמיד אפשרית יותר כאשר היא נגלית ולא מוסתרת. תודה קרן על ההזדמנות להביט בעינייך החכמות והחומלות. ראיתי בהן אומץ, כזה שמתעצב מתוך חיכוך פיזי עם המציאות. היכולת שלך לראות את הטוב בעולם ולהאמין בו - היא כח מרפא. כי עיניך רואות הכל ובחירתך היא האור. המשיכי להדהד את קולך במרחב הציבורי ולהעשיר אותו בתפיסת העולם שלך.עיתון "הארץ" זכה להיות לך במה לכך. לקורס המקיף והמלא על חינוך ביתי  לקורס תהליך הגשת בקשה לחינוך ביתי  לאינסטגרם שלי  לפייסבוק שלי לאתר  להרשמה לרשימת תפוצה, לקבלת עדכונים בזמן אמת