פרק 61 – "ואז הבנתי..."

על הרגע שבו בני המשפחה מבינים שהשינוי מתחיל מהם. יש נקודה בזמן שלא תמיד יודעים לזהות אותה, אבל מרגישים אותה בגוף. זה הרגע שבו כבר אי אפשר להחזיק את זה יותר. כשהשליטה נשחקת, התגובות נהיות אוטומטיות, והפחד – מהתפרקות, מהאמת, מהשינוי –כבר לא מצליח לעצור את מה שכואב באמת. "כי כל עוד אנחנו מצליחים להחזיק את המציאות הקיימת, גם אם היא לא טובה לנו – אנחנו נשארים בה." ואז, מתוך הכאב, מתוך חוסר האונים –משהו במשפחה מתחיל לזוז. בני המשפחה רק רוצים לעזור לו. הם מחפשים דרכים לשכנע אותו, לשנות אותו, להציל אותו מעצמו. אבל לאט־לאט מתבהרת ההבנה: הם נכשלים. זה לא עובד. בפרק הזה אני מארחת את רחלי זיגל – עובדת סוציאלית קלינית (MSW), מומחית בטיפול בהתמכרויות ובני משפחה, ומנהלת התוכנית לטיפול אינטגרטיבי בהתמכרויות במכון מפרשים לחקר והוראת הפסיכותרפיה במכללה האקדמית תל־אביב־יפו. יחד אנחנו מדברות על הדינמיקה שנוצרת סביב התמכרות במשפחה –על הגבולות שנשחקים, על הקושי לדבר בשפה רגשית, על הצורך בתגובה מיידית, ועל האשליה שהכול בסדר – כל עוד רק הוא ישתנה. "כמו שהאדם המשתמש מפתח סבילות לשימוש – כך גם המשפחה מפתחת סבילות. היא לומדת לחיות במצב בלתי נסבל – עד שכבר קשה לראות כמה זה עמוק." על החיבור הסימביוטי שנוצר בין האדם המכור למשפחתו, רחלי משתפת: "כשאני שואלת בן משפחה מה שלומו – הוא עונה לי דרך מה שעובר על האדם המכור. אין הבחנה, אין גבול, אין אני ואתה. ודווקא שם מתחילה העבודה." העבודה עם המשפחה נעשית דרך שינוי האוטומטים: שינוי הקשר, שינוי התקשורת, יצירת הבחנה בין בן המשפחה לבין האדם המכור, הצבת גבולות, פיתוח שיח רגשי – ותנועה חדשה במערכת. "המשפחות באות לטיפול כדי לעזור לו… ומה שאנחנו עושים, זה לעזור להן להבין – שהן אלה שזקוקות לעזרה." ולבסוף, רחלי מבקשת להעביר מסר חשוב למשפחות: "יש תקווה. זה לא נכון שרק אם הוא יפתח מוטיבציה אז יקרה תהליך של שינוי. ברגע שזז גורם אחד במערכת – זה יכול לסייע למערכת כולה, וגם לו." ואני שאוהבת לרקוד יודעת: שכשאחד משנה את התנועה – הריקוד כולו משתנה. לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם, מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.