פרק 7: הסיפור שלא סופר על תולדותיה של ירושלים לפני כיבושה בימי דוד

חפצים, מקומות ומבנים נושאי זיכרון הם מרכיבים קבועים בנופים דמוגרפיים, פוליטיים ודתיים משתנים, שהזיכרון נעוץ בעצם קיומם, והפרשנות, ההבנה והשימוש בזיכרון משתנה בהתאם לצרכים ולרצונות בכל דור ודור. קיומם של חפצים, מבנים ומקומות נושאי זיכרון במשך מאות שנים בירושלים שימר את הזיכרונות שנקשרו בהם והיה המקור לסיפורים שהתפתחו סביבם מימי קדם. אולם המשמעות של הסיפורים הללו, הפרשנות שלהם והשימוש בהם השתנו כל העת, ואפשר גם שסיפורים שונים ופרשנויות שונות התקיימו בקרב קבוצות חברתיות ודתיות שונות במקביל, סביב אותם מקומות, מבנים וחפצים. בשלב מסויים, כשהועלו הסיפורים הללו על הכתב, אם על ידי ההיסטוריונים המשנה-תורתיים ואם על ידי סופרים ירושלמים שקדמו להם, הם שימרו גירסה אחת מסויימת שסבבה סביב המקום, החפץ או המבנה שנשאו את הזיכרון הקדום. גרסה זו שימשה למטרה ספרותית, דתית, פוליטית, או היסטוריוגרפית, שבגללה הועלה הסיפור על הכתב, וחשוב לזכור שעצם כתיבת הסיפור, שעד לאותו זמן השתמר בעל-פה במעגלים שונים, שפירשו את הזיכרון שהשתמר בחפץ, במקום או במבנה, שינה גם הוא, לעתים מהיסוד, את הסיפור שמבוסס על אותו זיכרון. אפשר שבתקופה קדומה יותר או מאוחרת יותר הגרסה הזו היתה שונה לגמרי ולכן יש גם חשיבות רבה לזמן שבו נכתב הסיפור, לגורמים שכתבו אותו, לרצף ההיסטוריוגרפי שבו הוא שובץ, למטרה שלשמה הוא נכתב ולקהל שעבורו הוא נועד. הזיכרונות על תולדותיה של ירושלים לפני כיבושה בימי דוד הם דוגמא טובה לדיון על מקורותיהם של ההיסטוריוגרפים בעת שתיארו תקופות קדומות להם במאות שנים.