פרק 75 – "לב שמפסיק לברוח"

הערב שוב יורד. הבית שקט, הילדים כבר במיטות. היא מחכה שיירדמו – לא כי היא עייפה, אלא כי אז תוכל סוף־סוף לשתות. האלכוהול, שהתחיל כדרך להרגיע את החרדה, הפך עם הזמן לתרופה היחידה שהיא הכירה. כוס אחת כדי לנשום. כדי להירגע. כדי לא להרגיש כל כך לבד. רוני בן סירא, בת 55, מכורה בהחלמה זה חמש שנים, מספרת בכנות נדירה על החיים מבפנים: על הילדות באוסטרליה וההתעללות המינית שנמשכה עשור והשפיעה על כל תחום בחייה: על הנישואים, הבדידות, החרדה, והיין שהפך להיות “החבר הכי טוב שלי – האמא, האבא, האלוהים שלי”. על השנים שבהן האלכוהול ניהל את ההורות שלה, את הזוגיות שלה, ואת היכולת שלה להיות – פשוט להיות. ועל כך שגם ברגעים הקשים, כמו הנפילה הכלכלית של בן זוגה, שהביאה אותה להיות ברחוב עם שתי בנותיה – הדבר היחיד שהיה חשוב לה אז, היה הבקבוק. ולמרות כל אלה – זה גם סיפור על החלמה. על הבנות שארזו לה תיק לכניסה למרכז גמילה ונתנו לה תקווה, ועל הדרך שבה למדה לחיות מחדש – בלי אלכוהול, אבל עם הרבה יותר כוח, חמלה ואמת. רוני מדגישה לאימהות שמתמודדות עם התמכרות ושומעות אותה: “אם אני, עם כל מה שעברתי, עשיתי את זה – גם את יכולה. לא בחרתי להיות חולה, אבל בחרתי לחיות.” זה פרק על פחד, בושה, אהבה, והלב של אישה אחת שהחליטה להפסיק לברוח – ולמצוא את הדרך חזרה לעצמה. כי כמו שאומרת רוני – “אין דבר חזק יותר מלב שמחליט להפסיק לברוח.” לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם, מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.