פרק 78 – "הפחד לאבד"

יש סיפורים שבהם הכאב מתחיל הרבה לפני השימוש. עופר לנגר, מכור בהחלמה, מספר על ילדות בקיבוץ, חרדות לילה, אובדן של אחות, ובית שלא תמיד ידע להחזיק את מה שעבר עליו. מתוך כל זה נולדה אצלו הבנה מוקדמת: “הרגשתי שאני לא יכול להעמיס עליהם עוד.” כמבוגר, הדפוס הזה קיבל צורה אחרת. שנים של שימוש, בריחה, והסתרה — לא מרוע, אלא מפחד, הפחד לאבד שוב. עופר משתף בכנות :“הפחד לאבד שימש אותי להסתרות.” קשרים הפכו למקום שמחזיק שקט רגעי, גם כשהם הרחיקו אותו מהאמת. ואז הגיע הרגע שבו המציאות התייצבה מולו, בת הזוג מבקשת שיעזוב. הדבר שממנו פחד יותר מכל, מתממש. ומתוך המקום הזה הוא מתאר: “לחצתי על מנגנון השמדה עצמית.” רגע שפל שמסמן, כמעט באופן פרדוקסלי, את תחילתה של תנועה אחרת. זה פרק על הקווים הדקים שמחברים בין ילדות, משפחה והתמכרות — ועל האומץ להסתכל על סיפור שלם ולהתחיל ממנו משהו חדש. ובסוף הוא מבקש להדגיש למשפחות שלפעמים קשה להם להסכים לראות את מה שנמצא מול העיניים: “אל תעשו כאילו. אתם יודעים.” לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם, מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.