פרק 79 – "בין ריגושים"

ההתפתחות הרגשית שלנו לא נוצרת רק מהדברים שנאמרים בבית — אלא גם ממה שנוכח בו באופן קבוע: הדרך שבה נרגעים, בורחים, מתמודדים, מתלהבים או מתכנסים. עודד לוי, מכור בהחלמה, גדל בתוך מציאות שנראתה רגילה, אבל בדיעבד גילה איך היא נטמעה בו עמוק פנימה. “הייתי ילד שונה… הרגשתי שלא מבינים אותי,” הוא אומר, ומתאר שנים של רגישות גבוהה שלא תמיד קיבלה מקום. ובתוך זה — חשיפה מוקדמת לעולם ההימורים, כמשהו תרבותי, משפחתי, כמעט שגרתי. הטניס מילא את חייו והפך למוקד תשוקה ומימוש, אבל כשהחלום נשבר, משהו בתוכו נסדק: “חוויתי תסכול מאוד גדול… וההימור התלבש על המקום הזה.” מה שהתחיל כריגוש קטן הפך לברירת מחדל רגשית, והריגוש סביב ההימור החליף את הריגוש שנעלם מהטניס. אחר כך הצטרף גם הוויד, והחיים נעשו כפולים — חוץ אחד, פנים אחר. גם בקשר הזוגי ההסתרה הלכה והעמיקה. וברגע אחד שבו השקר התגלה וכבר לא היה לאן לברוח — אישתו הייתה זו שראתה, שהתעמתה, שפתחה פתח לשינוי. "גרמת לי להרגיש משוגעת"  כך אשתו אמרה לו בשיחה ההיא. משם החלה תנועה אחרת: טיפול, קבוצה, חשיפה, ניקוי הרגלים, שינוי סביבה — תהליך שהחזיר לו חיים, משמעות, ויכולת לעמוד במקום שנשמט ממנו שנים. בסוף השיחה, עודד מבקש לומר למשפחות: “לאדם המכור הוא חולה — הוא לא עושה את זה בכוונה." ולמתמודדים עצמם הוא מזכיר: “אי אפשר לבד. תבקשו עזרה.” לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם, מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.