פרק 90 - "גיל ההתבגרות או מצוקה?"

גיל ההתבגרות מביא איתו לא מעט שאלות עבור הורים. איך יודעים מתי מדובר בחלק טבעי מתהליך ההתבגרות, ומתי יש משהו עמוק יותר שמבקש תשומת לב? מתי לתת מרחב, ומתי דווקא להתקרב? ומעל הכול – איך נשארים כתובת עבור ילד שכבר פחות משתף, פחות מספר, ולעיתים גם פחות מאפשר לנו להיכנס לעולמו. בפרק הזה אני מארחת את אורית שטרנברג, מנהלת אקדמית לתכנית יועצים להתמכרויות וטראומה בגומא גבים, ומאמנת משפחות ומתבגרים. שוחחנו על גיל ההתבגרות כתקופה של חיפוש, סערה והתפתחות, ועל הפער שקיים לא פעם בין מה שהורים רואים מבחוץ, לבין מה שבני הנוער חווים מבפנים. דיברנו על התנהגויות שמדאיגות הורים – הסתגרות, התרחקות, שימוש, פגיעה עצמית והתנהגויות מזיקות אחרות – ועל האפשרות להסתכל עליהן לא רק כעל הבעיה עצמה, אלא גם כניסיון להתמודד עם קושי שלא הצליח לקבל מילים. כפי שאומרת אורית בפרק: "כשילד בוחר בהתנהגות מזיקה, יש שם קושי. הוא לא יודע איך לבטא אותו. הוא צריך שמישהו ישאל אותו, יראה אותו, יעזור לו." מתוך המקום הזה שוחחנו על גיל ההתבגרות, על המשמעות של נוכחות הורית, על גבולות ועל הקשבה, ועל האפשרות להישאר דמות משמעותית גם בתקופה שבה נדמה שהחברים הופכים להיות מרכז העולם. ודווקא שם עולה אחד האתגרים הגדולים של הורים — להסכים להתקרב גם כשלא תמיד נוח לשמוע את מה שיש לילד לומר. "הורים מפחדים לשאול, כי הם מפחדים מהתשובות." ובתוך כל המורכבות הזאת, נשארת תזכורת פשוטה וחשובה: תסתכלו לילדים שלכם בעיניים. תשאלו אותם. תדברו איתם. לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם, מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887