רבי יוסף אלבו – החכם ששמר על האמונה בתקופת משבר

הקטעים עוסקים ברובו בשיטתו הפילוסופית-דתית של רבי יוסף אלבו (1380–1444), חכם יהודי ספרדי שחי בתקופה של רדיפות גוברות מצד הכנסייה, ובייחוד סביב חיבורו המרכזי, "ספר העיקרים" (1425). המקורות מדגישים כי הספר נכתב כתגובה למשבר האמוני והחברתי שנוצר בעקבות גזירות קנ"א וויכוח טורטוסה (בו השתתף אלבו), ונועד לחזק את יסודות היהדות כנגד הנצרות והתבוללות. הדיון המרכזי מתמקד בצמצום עיקרי האמונה לשלושה (מציאות האל, תורה מן השמים, שכר ועונש) – כאלטרנטיבה לשיטת הרמב"ם – ובניתוח גישתו הייחודית לבעיית הרע כ"תיאודיציה כפולה" המשלבת פתרון פילוסופי (רציונליסטי) וקיומי (מעשי-אמוני). כמו כן, חלק מהמחקרים מצביעים על כך שאלבו השתמש בסגנון כתיבה אזוטרי מכוון, הכולל סתירות לכאורה, כדי להעביר מסרים שונים לקהלים שונים.