רמ"ח איברי המלך: סוד החיבור למצווה שמעבר לזיכוך

היום יום ח מרחשון. הפרק עוסק בלימוד ליום ח' מרחשוון, שהוא שביעי של פרשת לך לך, ומציג יסוד מהותי בעבודת השם בחסידות. הלימוד דוחה את התפיסה הנפוצה כי מטרת המצוות היא רק לזכך את האדם או "לזכך את העולם". תפיסה זו נכונה ל"שבע מצוות בני נוח", שהן הוראות ש"ההיגיון מבין אותן" ובאות לתקן את החברה.לעומת זאת, המצוות של עם ישראל נועדו ליצור צוותָּא וחיבור. הלימוד חושף כיצד המצווה מחברת את האדם עם עצמות ברוך הוא – שהוא המצווה את הציווי ההוא. לפי הזוהר הקדוש, רמ"ח המצוות אינן רק כנגד רמ"ח איברי האדם, אלא הן רמ"ח איבריו של המלך. כאשר יהודי מקיים מצווה, הוא משמש כ"איבר" המאפשר ל"מוח של האינסוף" להופיע בעולם, כמו "חלק אלוה ממעל" המפעיל את האלוה ממעל. שכר המצווה הוא המצווה עצמה, כלומר,"ההצטווּת שלך עם עצמות אור אינסוף. הלימוד ממחיש באמצעות משל על חכם המצווה לאיש פשוט: הציווי עצמו יוצר מציאות משותפת וקשר שלא היה קיים קודם. באופן זה, אין כל הבדל בין מעשיו של יהודי פשוט המניח תפילין לבין משה רבנו – שניהם מדליקים את האור של הקדוש ברוך הוא באותה רמה מהותית, כי החיבור הוא בבחירה האלוקית. הפרק מדגיש כי עצם העשייה, ה"מעשה" של המצווה, הוא העיקר. הרעיון הזה מוסבר דרך ההבנה מדוע סיפורו של אברהם אבינו מתחיל בציווי "לך לך" ולא בתיאור צדיקותו, כי הנקודה שהשתנתה בעולם היא שאני בחרתי בך