עשרה סופרים שחייבים לזכות בפרס נובל לספרות.

 בפודקאסט קיצור תולדות הספרות העלתי נקודת מעניינת לגבי פרס נובל:  הסופרים שזכו בפרסי נובל לספרות,  והספרים הטובים של המאה ה20- שנבחרו על ידי מגזין הטיים, לה מונד, אתר ביקורות הספרים GOOD READ ואפילו האקדמיה הנורבגית.   מתברר שאין שום קורולציה או התאמה בין הרשימות. ניתן להבין כי הקהל הרחב יחבב יותר את איין ראנד מאשר את סלימן רושדי. אבל מה לגבי פרסי נובל לספרות שלא הזכירו סופרים כמו  אמיל זולא, הנריק איבסן, ברטולד ברכט, מרק טווין, ג'וזף קונרד, פדריקו גרסיה לורקה, הנרי ג'יימס, חורחה לואיס בורחס, ואפילו ולדימיר נבוקוב!. מצד שני הפרס הנחשב כל כך ידע בימי חייו לא מעט סקנדלים, ולא אני לא מדבר על פרשת ההטרדות המיניות משנת 2018, אני מדבר על הרי מרטינסון ואיוואר לו-ג'והנסון, שני סופרים שבדיים זוכי הפרס משנת 1974 שבמקרה גם היו חברים בוועדת הבחירה.   גם השנה, 2019, הפרס לא משקף שום מדד, וצמד הזוכים לא מוכרים גם לחובבי ספרות מושבעים. בפרק הקרוב יצאתי לראיין את מיטב אנשי הספרות בארץ באשר לשאל מי הזוכה האישי שלהם בפרס.  בני ציפר על מישל וולבק יעל ישראל על מרגרט אטווד ריקי דסקל על נורית זרחי   כמו כן ישתתפו בפרק: עודד וולקשטיין, אורן נהרי,  דנה כספי, אורלי נוי , דינה קטן בן ציון אריק גלסנר ואילת נגב.   קריינית הקצף נטלי ריוון