שראכה شراكة #15 נאיל זועבי: אני מוסלמי, ערבי גאה וישראלי

בפרק החדש של שראכה (شراكة) מארחים עלי שעבאן ונתי שיינפלד את נאיל זועבי לשיחה ישירה ובלתי מתפשרת על זהות, שייכות, הנהגה, חינוך והיחסים המורכבים בין החברה הערבית למדינת ישראל.במרכז הפרק עומדת האמירה של זועבי כי אזרח ערבי לא צריך לוותר על הזהות שלו כדי להשתלב בחברה הישראלית. לדבריו, הוא יכול להיות מוסלמי, ערבי גאה וישראלי בעת ובעונה אחת, ואין סתירה בין הזהויות האלה. אז מדוע עדיין מצפים מערבים בישראל לבחור צד, והאם הדרישה להשתלב מגיעה לפעמים עם ציפייה להפסיק להיות ערבים?בהמשך מותח זועבי ביקורת חריפה על ההנהגה הערבית, שאותה הוא מכנה „הנהגת טיקטוק”: הנהגה שלדבריו עסוקה בסיסמאות, סרטונים ופופולריות ברשתות, במקום בעבודה אמיתית למען החינוך, הביטחון האישי, התעסוקה והעתיד של האזרחים הערבים.זועבי חוזר גם לביקור של בנימין נתניהו בבית הספר הערבי שניהל, ומספר מה קרה כאשר החליט לפתוח בפניו את הדלתות. השיחה מעלה שאלות על היחס של החברה הערבית למי שבוחר לשתף פעולה עם הנהגת המדינה, ועל המחיר שמשלם מי שמסרב להתיישר עם הקו הפוליטי המקובל במגזר.בהמשך נוגעים המשתתפים באחד הנושאים הכואבים ביותר בחברה הערבית: הפשיעה והאלימות. האם המשטרה באמת עושה מספיק? מה האחריות של המדינה, ומה האחריות של הרש, ומהויות המקומיות, ההנהגה והחברה הערבית עצמה? והאם אפשר לדרוש שוויון מלא בלי לדבר גם על חובות, אחריות אזרחית ושיתוף פעולה?זהו פרק על האפשרות להיות ערבי וישראלי בלי להתנצל, על הנהגה שמצטלמת יותר משהיא פועלת, על היחסים עם בנימין נתניהו, על כישלון הטיפול בפשיעה ועל הדרך לבנות שותפות שאינה דורשת מאף אחד למחוק את הזהות שלו