סכת ושמע: קול הגאולה מלב חשיכת השואה

בפרק זה אנו צוללים אל דפי ה"היום יום" של ט"ו בטבת, המביאים את דבריו המרעידים של הרבי הריי"צ שנאמרו בשנת תש"ב. בשיא ימי השואה, כאשר מחנות המוות עבדו ב"טורבו", יצא הרבי בקריאה היסטורית: "העת הזאת היא מועד הגאולה". נחקור את הביטוי המקראי "הסכת ושמע ישראל" שבו בחר הרבי להשתמש – ביטוי המייצג הקשבה פנימית עמוקה ו"הס" לפני הדיבור והמעשה. נדון בשאלה הרגישה שהעלה הרבי לגבי המבטח באדם לעומת המבטח בהשם, ובדרישה המוחלטת שלו לתשובה כתנאי לגאולה, תוך אזהרה מפני "נביאי שקר" המבטיחים ישועות ללא שינוי פנימי. לבסוף, ננסה להבין עם הרב אלון מהו המדד לכך שאנחנו "נורמליים": האם הנושא המרכזי בשיחת היום שלנו הוא פוליטיקה, או שמא הציפייה למשיח והתגלות האלוקות בעולם? נחתום בסיפור המאלף על היהודי, אשתו והתרנגולות, שממחיש את הקושי האנושי לשחרר את האחיזה בעולם המוכר לטובת הגאולה השלמה.לסיכום: ניתן לדמות את הקריאה "הסכת ושמע" בשיא השואה לשידור רדיו חלש בלב סערה איומה. הסערה (החורבן) מאיימת להחריש הכל, אך מי שמצליח להשתיק את רעשי הרקע ("הס") ולכוון את התדר של ליבו, יכול לשמוע את קול הגאולה שמבשר כי למרות החושך, האור כבר עומד על המפתן