סוד התרגום: האם ניתן להעביר את הקודש לשפות זרות?

בפרק זה נצלול לעומק המושג תרגום דרך עיניו של ה"יום יום" ליום ד' בטבת. נפתח בבחינת סדר היום הרוחני הכולל חומש, תהילים ותניא, ונתמקד בהנחיה ההלכתית של "שניים מקרא ואחד תרגום". נחקור את המתח שבין שני סוגי תרגומים בהיסטוריה היהודית: מחד, תרגום השבעים עבור תלמי המלך, שמתואר כיום שבו ירד חושך לעולם וכיום של "תרדמה" (תרגום בגימטריה תרדמה), שבו התורה הפכה למוצג מוזיאוני חסר נשמה. מאידך, נגלה את כוחו של התרגום הקדוש – החל ממשה רבנו שביאר את התורה ב-70 לשון, ועד לאונקלוס הגר שתרגומו ניתן מסיני. הפרק מציע תובנה עמוקה על החיים עצמם כפעולה של תרגום: נלמד כיצד אפילו האות הראשונה בעברית, ה-א', היא למעשה מילה בארמית ("אלף" מלשון ללמוד), וכיצד תפקידנו בעולם הוא "לבאר היטב" את המקור האלוקי אל תוך המציאות היומיומית שלנו. האם התרגום הוא חושך או אור? התשובה תלויה בשאלה מי המתרגם והאם הוא מחובר לקודש הקודשים.אנלוגיה לסיכום: התרגום דומה לצינורות השקיה: אם הם מנותקים מהמעיין, המים שבהם עומדים והופכים לעכורים (כמו תרגום תלמי); אך אם הם מחוברים למקור החי, הם מאפשרים למים הטהורים להגיע גם לחלקות האדמה הרחוקות והיבשות ביותר, ולהצמיח בהן חיים חדשים.