סודות ד' כסלו: מהאצבעות שמרחיקות את הרע ועד לנבואת הגאולה האחרונה

הפרק מוקדש ללימוד המיוחד של ד' כסלו, יום שבו מצטלבים הנהגות הלכתיות עתיקות, ניסים היסטוריים ונבואות גאולה מרטיטות. אנו פותחים בצלילה אל הממד הפנימי של מצוות מים אחרונים, ומגלים מדוע על פי תורת החסידות והקבלה נוטלים דווקא את קצות האצבעות. הלימוד חושף כיצד פעולה פשוטה זו נועדה לתת "חלק" לחיצוניים (הסטרא אחרא), ובכך לשחרר את הקדושה מהיניקה שלהם ולאפשר לברכת המזון לעלות ללא הפרעה. דרך סיפורו המטלטל של "קידור" מהגמרא, אנו לומדים שמים אחרונים הם לא רק עניין של ניקיון, אלא ערובה לשמירה על הנפש. בהמשך, הפרק סוקר אירוע היסטורי מרגש – "פורים של טבריה" (או פורים שני). אנו חוזרים לשנת 1742, אל המצור הממושך על טבריה שהסתיים בנס בדיוק ביום ד' כסלו, ומבינים מדוע קבע רבי חיים אבולפיה את היום הזה כיום שמחה לדורות. שיאו של הפרק עוסק בנבואה האחרונה בהיסטוריה, שנאמרה על ידי זכריה הנביא בדיוק בתאריך זה. אנו חוקרים את תשובתו המפתיעה של הנביא לשאלה האם להמשיך לצום על חורבן הבית: דרישה למשפט אמת, חסד ורחמים כתחליף לטקסים חיצוניים. הפרק מסתיים בחזון המרהיב של זכריה על ירושלים המלאה בזקנים וילדים משחקים, ועל הרגע שבו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים יחזיקו בכנף בגדו של יהודי ויבקשו: "נלך עמכם, כי שמענו אלוהים עמכם".ניתן לדמות את מנהג המים האחרונים לתשלום מס קטן ומתוזמן לשומר בשער הארמון: על ידי נתינת חלק קטן וחסר חשיבות (המים שבקצות האצבעות) ל"חיצוניים", אנו מבטיחים שכל האוצרות הרוחניים שאספנו במהלך הסעודה יישארו מוגנים ובטוחים בתוך היכל הקדושה שלנו.