סיפור חיי - למה בחרתי להיות יועץ עסקי כשאהיה גדול? | פרק 60

אני יודע שזה לא יפתיע איש, אבל… הייתי ילד שמן ולא פופולרי. ואתם יודעים שילדים מסוגלים להיות ממש מרושעים למי ששונה. חוויתי אכזריות, הצקות, חרם. וזה כאב. כל כך כאב, שגם עכשיו, כשאני נזכר בזה, יש לי דמעות בעיניים. מה בסך הכל רציתי? מה ביקשתי? שיאהבו אותי? אבל גם יצא מזה משהו טוב. בגלל שהייתי שמן ודחוי חברתית, הרגשתי שהדרך היחידה שלי לקבל אהבה ותשומת לב, הייתה לעזור לאנשים, להיות מועיל, לתת ולסייע. להורים שלי היה עסק משפחתי קטן, בית דפוס במרכז תל אביב. בפעם הראשונה שהבנתי מה זה להיות בעל עסק, ראיתי את אבא שלי מנהל את העסק בעצמו. באופן לא מפתיע, גם הוא סבל מכל האתגרים שיש לעסק: ניהול שגוי, טעויות בשיווק, חוסר ניהול של תזרים מזומנים, מודל עסקי לא ברור, המכירות מקרטעות, בעיות בגבייה מלקוחות ועוד אתגרים.ואולי יותר מכל - העסק ניהל את הבית. וכשהעסק היה בלחץ, הבית הרגיש כמו תחת מכבש.אבא שלי, כמו הרבה יזמים ומנהלים, החשיב את עצמו לעובד הכי טוב בעסק, זה שאין שני לו. זו גם הייתה הסיבה מדוע לא הסכים מעולם לגייס עובדים, אלא עשה ה-כ-ל בכוחות עצמו. הוא היה מתעורר בחמש לפנות בוקר, מתפלל, אוכל משהו קטן וכבר יוצא לעבוד בדפוס ובפעם הבאה שהיינו רואים אותו כשהיה נותן לנו נשיקה על המצח, כשישנו בלילה במיטה.ואז נוצר מצב שבו אני נער שמבין שכדי לקבל אהבה, אני צריך לעזור. אבל הנה, אבא שלי בקשיים, ואין לי שום יכולת לסייע לו. בדיעבד, זה היה הרגע שבו הבנתי מה אני רוצה לעשות בחיים "לעזור לבעלי עסקים".העניין הוא שכל השנים הללו, הייתי בטוח שאם אתה בעל מקצוע טוב, העסק שלך יצליח והלקוחות יעמדו בתור. אבל למרות שאבא שלי היה מקצוען אמתי, אצלו זה לחלוטין לא היה המקרה. נקודת המפנה החלה כאשר אבא החליט להרחיב את הדפוס ולפתח אותו. הוא חיפש לקנות מכונת נייר רציף. קנה כרטיס טיסה, השאיר אותנו לבד עם אמא למשך שבועיים, ונסע לצרפת. חיפש וחיפש ובסוף קנה מכונת נייר רציף. המכונה שקלה כמו טנק, אבל הוא לא ויתר. הוא הביא אותה לארץ עם מהנדסים מיוחדים.אבא שכר האנגר גדול, הזמין הובלה מיוחדת למכונה העצומה. המהנדסים בנו אותה במשך חודש שלם, יום יום, מבוקר עד לילה בנחישות ובמקצועיות. ואז אבא, קיבל בפעם הראשונה בחייו את ההחלטה לשכור עובד. היה נראה שהעסק צומח יפה, שהוא ממש לפני ההצלחה הגדולה. אבא שלי היה שמח, אני זוכר תקופה מאושרת בבית. הוא התחיל לעבוד עם הרבה מוטיבציה, וגם הצליח להשיג לקוחות טובים.אבל אז תאגיד הנייר הרציף הגדול בישראל שלא רצה שיהיו לו מתחרים. פנה לאותם לקוחות שאבא שלי השיג, ואמר להם תקשיבו: "בכמה הוא הציע לכם? אני אומר לכם שבינתיים אתם מקבלים את הסחורה מאיתנו בחינם, ללא עלות."אמרו הלקוחות לאבא: "אנחנו לא נקנה ממך, אם אנחנו יכולים לקבל מהתאגיד, בלי כסף." ובכל פעם שלקוח אמר לתאגיד הגדול שהוא רוצה לעבוד עם אבא שלי, הוא קיבל עוד 3 חודשים בחינם. וכך חיסל כל סיכוי להצלחת העסק הקטן שלנו. אבא שלי לקח הלוואות גדולות בשביל לממן את רכישת המכונה העצומה, הבאתה לארץ באונייה, הטסת המהנדסים המיוחדים, שכירת ההאנגר, הובלת המכונה מהנמל, הרכבת המכונה וכו'. המהלכים העסקיים עלו הון תועפות, לא היו הכנסות כי הלקוחות העדיפו לקבל בחינם, וכך העסק נקלע לחובות ענק. כדור שלג ענקי התרסק לנו בפרצוף. כך שלאחר כמה חודשים, אבי היה חייב לסגור את העסק.הוא הפסיד את חסכונות חייו. וכמובן, שזה ריסק את הבית. עברנו לגור שמונה נפשות, בדירת שניים וחצי חדרים. חסכנו שקל לשקל, ויתרנו גם על הוצאות חיוניות. חיינו בצמצום, צרכנו רק מוצרים בסיסיים, במשך תקופה ארוכה מאוד של כמה שנים. עד כדי כך שבתקופה ההיא, הייתי מקבל בגדים חדשים רק בראש השנה ובפסח.הזיכרון המר של ההתרסקות הכלכלית לא מרפה ממני עד היום. אז בפעם הראשונה, בעודי בן 13, ראיתי במו עיני איך גוף תאגידי ענק מרסק עסק קטן, שמנסה לפרנס משפחה.כשזה קרה, הבנתי שגם כשאתה עושה את כל ההשתדלות והמאמצים ונערך הכי טוב שאתה יכול, זה לא משנה עד כמה אתה בעל עסק טוב וכמה אתה מקצועי. עדיין יש איומים וסיכונים לא צפויים.הכאב הרגשי הזה ליווה אותי כשלמדתי שנים מאוחר יותר את כל רזי ניהול העסק: תכנון נכון של פעילות עסקית, בניית תזרים הכנסות, מבנה הלוואות נכון, וגם התחשבות בתגובות מתחרים, שכמו שראיתי - יכולות להיות מרושעות במיוחד. היום, כששואלים אותי למה אני עושה את מה שאני עושה, אני מסביר שאני מלווה בעלי עסקים ועוזר להם לפרוח, להצליח וגם לדאוג שהלחצים של העבודה, לא יעברו את מפתן דלת הבית - כדי שהילדים שלהם לא יחוו את מה שאני חוויתי. ונכון, אני כבר לא הילד הדחוי, אבל אני עדיין ממשיך לקבל את האהבה שאני זקוק לה מאותם בעלי עסקים שאני מסייע להם - ומקפיד לוודא שהם לא יחוו את מה שאבא שלי חווה.