תניא, כה בניסן, שנה פשוטה

בכ״ה בניסן, שנה פשוטה, לומדים בספר התניא את תחילת פרק מ״ב, שבו אדמו”ר הזקן ממשיך לעסוק בנושא היראה בעבודת ה’. הוא מדגיש כי יראת ה’ היא תנאי הכרחי לקיום התורה והמצוות, ומסביר שכל יהודי יכול להגיע ליראה זו באמצעות התבוננות בכך שהקב”ה “עומד עליו” ובוחן את מעשיו. יראה זו, המכונה “יראה תתאה”, משמשת כהקדמה ללימוד תורה ולקיום מצוות. בהמשך, מתייחס אדמו”ר הזקן לשאלה מהגמרא: כיצד ניתן לומר שיראת ה’ היא דבר קטן, כפי שנאמר בפסוק “ועתה ישראל מה ה’ אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה”? הגמרא משיבה שלגבי משה רבנו, יראה היא דבר קטן. אדמו”ר הזקן מסביר ש”משה” זה קיים בכל אחד ואחד מישראל – כלומר, לכל יהודי יש את הכוח הפנימי, הנקרא “משה”, שמאפשר לו לקשר את דעתו באלוקות ולהגיע ליראת ה’ הנדרשת. לסיכום, הלימוד היומי מדגיש את חשיבות היראה בעבודת ה’, ואת היכולת של כל יהודי להגיע אליה באמצעות התבוננות פנימית וקשר עם ה’ דרך בחינת ה”משה” שבו.