תניא, כ"ו תשרי, שנה פשוטה

שיעור התניא היומי ליום שבת כ״ו תשרי ה׳תשפ״ו (18 באוקטובר 2025)עוסק באגרת הקודש, אמצע אגרת כ״ה, בקטע זה מבאר אדמו״ר הזקן את דברי הבעל שם טוב על הפסוק „לעולם ה׳ דברך נצב בשמים“. הבעל שם טוב מגלה כי אותיות הדיבור האלוקי - למשל „יהי רקיע“ - אינן רק התחלה חד־פעמית של בריאה, אלא הן עומדות ומחיות את השמים בכל רגע ורגע. בכך הוא שולל את טעותם של הפילוסופים הסוברים שהקב״ה ברא את העולם אך עזבו להתקיים מעצמו, כביכול כמו צורף העושה כלי ואינו נצרך אליו עוד.אדמו״ר הזקן מסביר שהבדל יסודי יש בין מעשה אנושי, היוצר יש מיש, לבין בריאת השם, שהיא יש מאין- חידוש מוחלט שלא היה קודם כלל. ולכן הכוח האלוקי המחולל את המציאות חייב לפעול בה תמיד, כי ברגע שיסתלק -תתבטל הבריאה ותשוב לאין ואפס.להמחשה מביא דוגמה מקריעת ים סוף: גם שם נצרכה הרוח לפעול כל הזמן כדי שהמים יעמדו כחומה; ואם כך בחידוש של יש מיש, על אחת כמה וכמה בבריאה יש מאין. מכאן מובן שה„דבר ה׳“ ו„רוח פיו“ שבעשרה מאמרות אינם חדלים אף לרגע, אלא נמצאים בכל נברא, אפילו באבן ובעפר, ומחיים אותם בקיום תמידי. בזה מגלה האגרת את עומק ההכרה שכל העולם כולו חי ונושא בקרבו את הדיבור האלוקי שמעמידו בכל עת.