תומר דבורה – ח אלול

תומר דבורה – ח אלול הי' תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב: מִדָּה זוֹ הִיא, שֶׁיֵּשׁ לְיִשְֹרָאֵל מַעֲלָה, אוֹתָם הַבֵּינוֹנִים, שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים לְהִתְנַהֵג לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, וְהֵם נִקְרָאִים "יַעֲקֹב", מִפְּנֵי שֶׁאֵינָם מִתְנַהֲגִים אֶלָּא עִם הַנְהָגוֹת אֲמִתִּיוֹת, גַּם הַקָבָּ"ה יֵשׁ לוֹ מִדַּת "אֱמֶת", שֶׁהוּא עַל צַד מְצִיאוּת הַמִּשְׁפָּט וְהַיּוֹשֶׁר, וְאֵלוּ הַמִּתְנַהֲגִים בָּעוֹלָם? בְּיוֹשֶׁר, הַקָבָּ"ה מִתְנַהֵג עִמָּהֶם "בֶּאֱמֶת", וּמְרַחֵם עֲלֵיהֶם עַל צַד הַיּוֹשֶׁר וְהַמִּשְׁפָּט: גַּם כֵּן הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְנַהֵג עִם חֲבֵירוֹ עַל צַד הַיּוֹשֶׁר וְהָאֱמֶת, בְּלִי לְהַטּוֹת מִשְׁפַּט חֲבֵרוֹ, לְרַחֵם עָלָיו בֶּאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁהַשׁ"י מְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת הַבֵּינוֹנִים בְּמִדַּת "אֱמֶת", וּלְתַקֵּן אוֹתָם: היא' חֶסֶד לְאַבְרָהָם: הֵם הַמִּתְנַהֲגִים בָּעוֹלָם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין כְּאַבְרָהָם אֲבִינוּ, גַּם הַקָבָּ"ה מִתְנַהֵג עִמָּהֶם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, אֵינוֹ מַעֲמִיד עִמָּהֶם הַדִּין עַל תּוֹקְפוֹ אַף לֹא בְדֶרֶךְ הַיּוֹשֶׁר, אֶלָּא נִכְנָס עִמָּהֶם לִפְנִים מִן הַיּוֹשֶׁר, כְּמוֹ שֶׁהֵם מִתְנַהֲגִים. וְהַיְינוּ "חֶסֶד לְאַבְרָהָם", הַקָּבָּ"ה מִתְנַהֵג בְּמִדַּת הַחֶסֶד עִם אוֹתָם שֶׁהֵם כְּמוֹ "אַבְרָהָם" בְּהִתְנַהֲגוּת: גַּם הָאָדָם, עִם הֱיוֹת שֶׁעִם כָּל אָדָם יִהְיֶה מִתְנַהֵג בְּצֶדֶק וּבְיּוֹשֶׁר וּבְמִשְׁפָּט, עִם הַטּוֹבִים וְהַחֲסִידִים תִּהְיֶה הַנְהָגָתוֹ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין; וְאִם לִשְׁאָר הָאָדָם הָיָה סַבְלָן קְצָת, לְאֵלּוּ יִהְיֶה יוֹתֵר וְיוֹתֵר; וִירַחֵם עֲלֵיהֶם לִיכָּנֵס עִמָּהֶם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין שֶׁהוּא מִתְנַהֵג בָּהּ עִם שְׁאָר הָאָדָם; וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ אֵלּוּ חֲשׁוּבִים לְפָנָיו מְאֹד מְאֹד, וַחֲבִיבִים לוֹ וְהֵם יִהְיוּ מֵאַנְשֵׁי חֶבְרָתוֹ: