עוד חוזר הניגון - פרק 3: "לא בונה בית חדש – ממשיך את זה שהיה"

כשעידו פלסר איבד את אשתו מעיין אחרי שנה וחצי של מאבק במחלה, הוא ידע שהחיים לא יכולים להישאר כפי שהיו. "עמדתי מול הבית שלנו, מול הארגזים הסגורים, והבנתי שהכול השתנה. אבל ידעתי גם דבר אחד – הקב"ה לא רוצה שאשאר בתוך הכאב. הוא רוצה שאבחר בחיים". בתוך הכאב, הוא מצא את עצמו מחפש אור, מחפש תקווה. "ידעתי שאני לא יכול לשקוע. אמרתי לעצמי – "'ה' נָתַן וְה' לָקָח, יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ' (איוב א', כ"א). אני מאמין בזה – ולכן אני חייב להמשיך קדימה". ההמשך הזה, שלא היה מובן מאליו, הביא אותו להחלטה אמיצה: לבנות זוגיות חדשה. בפרק החדש של עוד חוזר הניגון מארחת שירת מלאך את עידו ורחלי פלסר – זוג שחי את השאלות האלה בכל יום מחדש, ומוכיח שהאהבה לא רק שאינה נגמרת – היא יכולה להיבנות מחדש, ממקום שלם ומלא. "אני לא מחפשת למלא מקום – אני כאן כי אני אוהבת אותו" רחלי פלסר לא דמיינה שכך תיראה הזוגיות שלה. היא פגשה עשרות גברים, חיפשה שנים את האדם הנכון עבורה, ובגיל 33, כשהציעו לה להיפגש עם אלמן צעיר עם שלושה ילדים – היא לא ראתה בזה ויתור או פשרה, להפך. "לא חשבתי שאני אתחתן עם אלמן", היא מספרת, "אבל לא הסתכלתי על הסטטוס שלו. אני מתחתנת עם האדם עצמו, לא עם הסיפור שלו". ההחלטה שלה להיכנס למשפחה קיימת לא הייתה מתוך רחמים או רגש הצלה, אלא מתוך אהבה אמיתית. "מהרגע הראשון, לא חשבתי שאני באה למלא מקום של אף אחת. מעיין הייתה אימא שלהם, ואני אימא שלהם עכשיו. ואני לא מחליפה אותה – אני מוסיפה להם אהבה". "האהבה שלי למעיין לא מתחרה באהבה שלי לרחלי" גם עידו היה צריך לעבור תהליך שלם כדי לאפשר לעצמו להרגיש". כשהתחתנתי עם מעיין, לא חשבתי שזה יהיה רק לשש שנים", הוא אומר בכנות, "אבל זה מה שהיה כתוב לי, וכשהבנתי שאני צריך להמשיך הלאה זה לא היה מתוך רצון לשכוח אותה – אלא דווקא מתוך נאמנות למה שהיא עצמה רצתה: שאבחר בחיים". אחד החששות הכי גדולים של אלמנים ואלמנות הוא איך לזכור את בן הזוג שאיננו, בלי שזה יפגע בזוגיות החדשה, אבל עידו משוכנע שאין כאן תחרות. "אני אוהב את רחלי בלב שלם, כמו שאהבתי את מעיין. הלב מתרחב, לא מצטמצם. ברגע שבאמת נותנים לזוגיות השנייה מקום מלא, בלי להחזיק רגל אחת בעבר, אפשר להיות שם עד הסוף". "אצלנו בבית, מעיין היא חלק מהסיפור – אבל הזוגיות היא שלנו" בבית של רחלי ועידו, הילדים מדברים על אימם שמעיין בטבעיות, קוראים לה "אימא מעיין ולא חוששים להזכיר זיכרונות. היה לי ברור שאם אתחתן שוב, מעיין תישאר חלק מהבית שלנו", אומר עידו, "לא באופן שמפריע, לא כצל שמרחף, אלא כמשהו חיובי, כמשהו שמאפשר לילדים להרגיש חיבור בריא למה שהיה ולמה שיש". אבל באותה נשימה, הוא גם מבהיר – "אין פה שתי מערכות יחסים מקבילות. מעיין היא אימא שלהם. אבל רחלי היא בת הזוג שלי. אני לא חי עם שתי אהבות במקביל, אני חי בזוגיות אחת, בריאה ושלמה". ורחלי? היא לא חשה מאוימת. "לפעמים אנשים מהצד אומרים לי, ‘איך את לא מקנאה?’ ואני צוחקת. מעיין היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, אבל עידו בחר בי. הוא שלי, ואני שלו, וכשיש ביטחון מלא באהבה, אין צורך בתחרות עם אף אחד". לא רק שאין תחרות, אלא שההבנה הזאת מאפשרת לה לתת מקום גם לילדים וגם לעצמה". זה שאני מכירה ומכבדת את המקום של מעיין לא אומר שאני פחות נוכחת. להפך – דווקא מתוך זה שאני בטוחה במקומי, אני יכולה לתת לילדים אהבה שלמה, בלי פחד ובלי חשש שאהבתי פחות חשובה". למי הפרק הזה מתאים במיוחד? אם חוויתם אובדן ואתם מרגישים שהגיע הזמן להיפתח לאפשרות של זוגיות חדשה, אבל לא יודעים איך עושים את זה – הפרק הזה הוא בשבילכם. אם אתם בני משפחה או חברים של מישהו שמתמודד עם האתגר הזה ורוצים לדעת איך לתמוך בו, תמצאו כאן כלים מעשיים ותובנות מרגשות. ואם אתם רווקים ורווקות ששוקלים להיפגש עם מישהו שהתאלמן, אבל יש לכם חששות – כאן תוכלו לשמוע ממקור ראשון איך זה נראה באמת, ואיך זוגיות שנייה יכולה להיות לא פחות שלמה, מלאת אהבה ואור מזוגיות ראשונה. הפרק הזה גם מתאים לכל מי שמאמין בכוח של תקווה, בבחירה בחיים, ובאמונה ש"אַחַרֵי הַחֹשֶׁךְ אוֹר גָּדוֹל יָבֹא" (ישעיהו ט, א). Music by Clavier Clavier from Pixabay See omnystudio.com/listener for privacy information.