יסודות המשכן ויסודות הנפש | שיחה לפרשת ויקהל פקודי | הרב יהושע שפירא

פרשות ויקהל־פקודי מלמדות שלא די ברצון טוב או בהתלהבות כדי לבנות משכן להשראת שכינה, אלא נדרש גם יסוד של פקידה – דיוק, מניין וציווי. דווקא היכולת של האדם לצאת מרצונו הפרטי ולהתכוון לרצון ה' היא שיוצרת את הבסיס האמיתי לקדושה. לכן הכסף, שבא דרך מחצית השקל השווה לכל נפש, מבטא את נקודת הביטול והאחדות שמכוחה נבנה המשכן, ומתוך כך גם מתוקן חטא העגל שנבע מעשייה ללא ציווי מדויק. מתוך כך מתגלה גם סוד האחדות של ישראל: כמו אדני הכסף שעליהם עומד המשכן, כך כלל ישראל עומד על היסוד של שייכות אחת עמוקה, גם כאשר יש ריבוי גוונים ודרכים. רעיון זה מתבטא גם בבגדי הכהן הגדול – אבני השוהם שעל הכתפיים מבטאות את נקודת האחדות של כל השבטים, ואילו אבני החושן שעל הלב מגלות את הייחוד של כל אחד. הפרשת מלמדת אותנו שהשלמות האמיתית מופיעה כאשר הפרטים השונים אינם מתבטלים, אלא מתחברים מתוך שורש אחד, עד שהריבוי עצמו נהפך לגילוי של אחדות.