יום ה' פ' דברים, ב' מנחם-אב

התוכן "אלה הדברים אשר דבר משה וגו'" [תחילת פ' דברים] ואמרז"ל שהן דברי תוכחות שהזכירן ברמז. וצ"ל למה הוכיחם ברמז, והרי תכלית התוכחה היא כדי לפעול על השומעים?! ועוד: הרי בפ' עקב הוכיחם בגלוי ובפרטיות?! ויש לקשר זה עם מ"ש בסיום ההפטורה דשבת זו "ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה", כי שני הענינים בפסוק זה "משפט" (תורה) ו"צדקה" (מצוות) הם בדוגמת ב' אופנים אלו בתוכחה, בנסתר ובגלוי: המצוות כפי שהם בתורה הם ברמז ובהעלם, ועיקר הגילוי הוא כמו שהן נמשכות במעשה המצוות בפועל. והביאור: כל א' מבנ"י הוא עבד של ה', ויש ב' סוגי עבד: "עבד נאמן", תכלית העילוי בעבד, ועבד פשוט. ובדוגמת שתי הבחי' בפסוק "ציון במשפט וגו'": "ציון" קאי על פנימיות הנשמה שלא שייכת בה שבי' ח"ו אלא שיכול להיות שאינה בגילוי, והתגלותה היא ע"י תורה שאינה מקבלת טומאה וכו'. ו"שבי'" קאי על כחות הגלויים שבהם שייכת שבי' ח"ו, ופדייתן היא ע"י עשי' דוקא ‏–‏ מעשה המצות. וזהו מה שבתוכחה של משה היתה ב' סוגים הנ"ל: בבחי' עבד נאמן, ועד"ז בבחי' ציון שבכאו"א, שבהם שייך ענין בלתי רצוי רק בדרך רמז ‏–‏ התוכחה הוא בדרך רמז, ובבחי' עבד פשוט, ועד"ז בכחות הגלויים שבכאו"א, שבהם שייכת ענין השבי' ח"ו ‏–‏ התוכחה הוא בגלוי.מאמר ד"ה אלה הדברים וגו', אור ליום ג' פ' דברים, ערב ר"ח מנחם-אב ה'תשל"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=20-07-2023