עיונים זבחים דף ק”י | אימורין בעולה

שיעור הרה"ג צבי יונתן מארטאן שליט"א שיעור דף היומי בעיון והרחבה בעניינים המוזכרים על הדף כבכל יום ויום, השיעור והתקציר נתנדבו בנדיבת לבו של האי מוקיר תורה רבנן וחכמתן, ה"ה הרבני הנגיד מוה"ר יואל ווערצבערגער הי"ו תקציר השיעור: א). הגרמ״ד בן הגרי״ז סולוביצ׳יק וההר המוריה (ח״א סימן ס״ג) חידשו דכיון דבכל הקרבנות מקריבין את חלק החלבים של הבהמה לאימורים שהמה לה׳, בקרבן עולה אע״פ שכולה כליל עדיין נשארה בה דין הקטרת האימורים שמלבד הקטרת כולה עדיין יש בה הדין וההגדרה של אימורים בעולה. והוכיח כן מהרמב״ם בספר המצות (שורש י״ב) דכתב בעולה וירים חלבה ״ואח״כ״ ישרוף כל בשרה, דיש בה ג״כ דין הקטרת אימורים. והוסיף דאביו הגרי״ז חידש בהל׳ מעשה הקרבנות דהא דבעצמות שאם פירשו לא יעלו אינה בעצמות של האימורים, ונמצא דאם יש דין אימורים בעולה קיימת הדין הלז ג״כ בעולה. ובן אחיו הגרא״י והמקדש דוד (סימן ה׳) לא הודו לזה. (ואפשר דתלויה ג״כ במה שדנו חז״ל בסוגייתן אי הבשר והאימורים נחשבים כמין במינו ודבר אחד - הלו״י) והנה ולעיל בדף ק״ט גרס השיטמ״ק המעלה כזית מן העולה ומאימורי״ה״, ולא כהגירסא שלפנינו שהיא כזית מן העולה ומהאימורים. והיינו דלפי הגירסא שלפנינו יכולין לצרף שיעור כזית משני קרבנות לחיוב חוץ, וכן פירש״י במעילה דכל הקדשים מצורפים לחיוב חוץ. אבל הקרן אורה ביאר דלתוס׳ אין שני קרבנות מצטרפין לשיעור, והאריך המנחת אברהם בזה. ולפי״ז צריכין לגרוס כהשיטמ״ק ואכן הוי החידוש בזה דהאימורים של העולה נפרד היא משאר בשרה אע״ג דכולה כליל וכהגרמ״ד. ומשמע ג״כ הכי מהא דיכולין לצרף בעולה חצי זית בשר וחצי זית מן האימורים, דיש דין נפרד של אימורין בעולה ג״כ. והענין ביה היא דבכל קרבן בכלל יש במושגה מה שקובע אותה כ״קרבן״ את הקטרת האימורים, ורק דבעולה הוסיף התורה דאף כל בשרה יקטירו, ולכן נשאר בה עדיין ההגדרה של ״קרבן״ שהיא הקטרת אימוריה. אבל י״ל דסברת הגרא״י שלא הסכים לזה היא דהגדרת הקרבן היא שכולה כליל, ואלא שחידשה התורה דבשאר הקרבנות סגי בהקטרת אימוריה לחוד, ואכילת הכהנים נחשבת כגמר עבודתה והקטרתה וכדאמרנו כמה פעמים. ולפי״ז אין לחלק בעולה בין האימורים לשאר בשרה, דבעצם הוי מושג ה״קרבן״ שכולה כליל ואין חילוק בעצם בין האימורין להבשר בעולה. וקשה ג״כ דאין שום לשון של ״אימורים״ בהתורה בחילוק משאר הבשר, ורק שקבעה התורה איזה חלקים שיעלו, וכדהעיר המשנה למלך בהל׳ מעשה הקרבנות פ״א ד״אימורים״ היא רק מלשון מה ש״מורם״ מהבהמה לה׳, וא״כ אין לחלק בין סוג ״אימורין״ לשאר הבהמה. אבל אפ״ה י״ל דהא פירטה התורה (ויקרא א׳ ח׳ ולהלן בפסוק י״ז) בין הראש ובין הפדר בהקטרת העולה, אשר הרמב״ן והאבן עזרא פירשו ד״פדר״ היינו חלבים שמעלה ממנה, אשר חז״ל דחולין דף כ״ז ע״א העירו בזה, והיינו דאכן מחולקין הן. והרב ד״ר יונתן גרוסמן בספרו תורת הקרובנות (פ״ו) ביאר דהא דפירטה התורה את הראש לחוד היא דהורדיוטוס (היסטוריה ח״ב סעיף ע״ב) העיד דמנהג המצריים הקדומין היו להקריב את הקרבן דוקא בלי הראש, כיון דחזו דכל הקללות והחטאים היא בהראש של הקרבן, וקראו אז בשם האל, וכן הביא החוקר וינברג מהבבליים. ולכן צותה התורה בניגוד לזה שיקריבו הקרבן דוקא עם הראש. ב). הא דקבעו חז״ל דהא דאסרה התורה את ההקטרה בחוץ היא רק כשהיא כעין הקטרה שבפנים, דאל״ה הא אינו בגדר ״קרבן״ שיתחייב עליה משום ״הקטרה״ בחוץ בכלל והוי רק כצלייה סתמא. וזהו בדרך חשיבתן המשפטית של חז״ל, אשר מפשטות הכתובים משמע דבכל אופן אסרה התורה אי מקטירה בחוץ כיון דלא רצתה התורה את הפולחן בחוץ בכל אופן שהיא, אבל לפי מחשבת ההלכתית אי אינה בתוך וכדיני ״הקטרה״ בפנים איננה נגדרת כפולחן בכלל. (וידועים דברי הגרי״ד סולוביצ׳יק במאמר The Halakhic Mind דאיש ההלכה רואה בכל דבר ודבר באופן סובייקטיבית כדבר הלכתית.) וי״ל דהענין ביה היא דחז״ל חשבו את העוה״ז כהבל שאין לה בעצם שום משמעות, ולכן רק אי יש לה משמעות בעולם ההלכה בהקדושה, יש לה משמעות ערכית להיחשב כאיזה מציאות שצריכין להתחשב עמה. להשתתף בקבוצת הוואטסאפ של השיעור: https://chat.whatsapp.com/E6TIgvVO3gOFBvvKgiYR0w