עיונים זבחים דף קט”ז (ח”ב) | דמותן של יתרו ורחב בחז”ל (ח”א)

שיעור הרה"ג צבי יונתן מארטאן שליט"א שיעור דף היומי בעיון והרחבה בעניינים המוזכרים על הדף כבכל יום ויום, השיעור והתקציר נתנדבו בנדיבת לבו של האי מוקיר תורה רבנן וחכמתן, ה"ה הרבני הנגיד מוה"ר יואל ווערצבערגער הי"ו תקציר השיעור: כדאמרנו בשיעור לדף מ״ה קיימת גישת אוניברסלית ביחס הגוי להתורה והלכותיה שהיא ג״כ אליו, וגישה פרטיקולרית בבחירת ישראל מעליו. ולגבי יתרו מצינו דהגישה אליו התורה בסלחנות מעל לשארי הגוים מבחוץ שאסרה ההתחתנות עמהם. וחז״ל בסוגייתן השוו דמותו של יתרו ודמותה של רחב, דדמותו של יתרו הוא איש בזמן מתן תורה ובימי משה, ודמותה של רחב היא אשה בזמן כניסה להארץ בימי יהושע (שקבעו חז״ל שנשא אותה לבסוף). ודמותה של רחב היא שוה אל יתרו בהא דהיתה גויה שסייע את ישראל כמותו, וכמו שקבעו חז״ל שיתרו עבד את כל ע״ז בעולם, זנה רחב עם כל שר, והתגיירה לבסוף כמותו. ודמותו של יתרו הוא שהוא איש זר מכהני מדין שבא לישראל מקודם מתן תורה (לפי פשטות הכתובים), וסייע למשרע״ה במערכת המשפט והשתתף לבסוף בעם ישראל שהתגייר לפי חז״ל. ובספרות חז״ל יחסו אליו באופן פוזיטיבית, וכדמצינו במכילתא (מסכת דעמלק פ״א) דהוא היה ראשון שבירך את הקב״ה, וכמו״כ בספרי זוטא, ובספרי (במדבר ע״ח) שכתבו עליו שחיבב התורה וישבו בניו מחמת זה בסנהדרין. וכמו״כ היא במכילתא דר׳ ישמעאל שיצא מכבודו במדין כדי לבא ולהצטרף אל ישראל, וכמו״כ בפסיקתא רבתי דיתרו הוא הדגם של גרים בכל הדורות, והתנחומא (ויקהל ח׳) דהתורה ניתנה במדבר במקום הפקר כדי שיוכלו הגרים להתשתתף עמהם כמו שעשה יתרו. והרב ד״ר מנחם הירשמן בספרו תורה לכל באי עולם, ביאר דזהו לפי הגישה האוניברסלית דהתורה היא לכל באי עולם (כשיטת ר׳ ישמעאל). וכמו״כ שיבח אותו יוסף בן מתתיהו בהא דרצה להגן על היהדות (נגד אפיון) בגישה אוניברסלית, ובפרט דבזמן בית שני הוכיח א. א. אורבך דהרבה נתגיירו ורצו להיעשות חלק מכלל ישראל. אבל פילון הסתייג מדמותו של יתרו מחמת יחסו ממדין, ולא יחס אליו התואר של גר שהתגייר להיעשות לק מכלל ישראל. וג״כ מצינו בפסיקתא דרב כהנא (י״ב ו׳), שנתחברה בא״י במאה החמישית, דאכן האריך בשבחה של התורה וישראל והקשר של ישראל להקב״ה, ואין ליתרו הזר חלק עם זה, ודרשו עליו המקרא (משלי י״ד י׳) דבשמחתינו לא יערב זר מחמת דלא השתתף בצערן של ישראל בשיעבוד מצרים (וזהו דלא כדרשת חז״ל בסוטה דאכן נתגרש ממצרים מחמת שהתנגד לפרעה ששעבד את ישראל), ושלח אותו משרע״ה שלא ישתתף בקרבן הפסח (וזהו דלא כהשמו״ר דרצה משרע״ה שישתתף ג״כ יתרו בזה עמהם). וכתב דלא יאמרו ישראל שהדינים באו להם רק ע״י יתרו (ועיין בשיעור לב״ב דף ק״ט ביאר השם משמואל דענין המלוכה ומוסד הבתי דין הוצרכה לבוא להם לישראל מיתרו מגוי מבחוץ). ובספר דיוקן בשביל הדורות (פ״ב) ביארה ד"ר ב. אליצור דהיא משום דמוקדה של פסיקתא דרב כהנא היא אודות הגעגועין לעבודת הביהמ״ק ובניינו, יחסי עם ישראל עם הקב"ה, ומתקוטט עם טענות הגוים בימיהם. וזהו דבמאה החמישית הרימו את הנוצרים את ראשם, ולכן אחזה בגישה פרטיקולרית נגד הגוים ולעודד אותן בבחירתן מעל להגוים שאינם זרע קודש כמוהם. להשתתף בקבוצת הוואטסאפ של השיעור: https://chat.whatsapp.com/E6TIgvVO3gOFBvvKgiYR0w