חסידים שותים מזה | נגיעות חסידיות עם רה"י הרב חיים וולפסון

את הפסוק: "אם בחקותי תלכו" קורא ר' ישראל כקריאה רוחנית לאדם לסלול דרך פרטית בעבודת השם. אולם דרך כזו יכולה לצמוח רק מתוך הליכה בדרכים המקובלות ולא מתוך התנגדות להם. הברכה שמגיעה מעבודה רוחנית כזו פוגשת את דבר השם גם בעולם הגשמי.מתוך הדרשה עולים קוים שמסבירים את הנהגתו של ר' ישראל ועבודתו הרוחנית.

מתוך התבוננות ביחסו של רשב"י ליהודה בן גרים, מלמד ר' ישראל על הדרך לתקן את הרע, לא בעימות איתו אלא מתוך התבוננות פנימית ותיקון עצמי, כשההבנה היא שמשהו בתוכנו הוא שמעורר את ההתנגדות אלינו.

ר' ישראל מלמד אותנו במשל על כך שגילוי השכינה בישראל מתרחש דרך האהבה שאנו מגלים זה לזה. הקשבה למשל מגלה שהאהבה מתרחשת במקום בו יש מסירות נפש על עם ישראל.הבשורה הגדולה של עם ישראל לאנושות היא האהבה בין איש לרעהו, וזו גם קדושת ארץ ישראל.דברים מרטיטים ששופכים אור על ימי ספירת העומר, בימים ההם בזמן הזה.

משל של ר' ישראל על ארץ ישראל, מובא בכמה אופנים שממחישים את היכולת לעורר את הקדושה שבה על ידינו.מתוך הדברים עולים הבטים שונים של יום העצמאות הבא עלינו לטובה....

אחד היסודות שנבנים בגאולת מצרים הוא האמונה בה'. אולם בעוד שאמונה נתפסת בד"כ כיכולת להשען על הדבר היציב והקבוע, ר' ישראל רואה בה את הכח להתחדש ולהבין שהמפגש עם הקב"ה מזמן אפשרויות אין סופיות של שינוי. המלכודת - היצר הרע כלשונו, של המאמין היא דווקא במחשבה שהוא פענח את הדרך שבה מוביל ה' את עולמו. הגאולה היא ביכולת להבין שלמרות מה שראינו, לא הבנו, ויש לה' עוד הפתעות רבות ואין סופיות לדרך בה הוא מתגלה.הדברים מקבלים משמעות אקטואלית גם לתקופה בה אנו נמצאים, תקופה שמלמדת אותנו ענוה ביחס לאפשרות לפרש את מעשי ה', ומעניקה לנו אפשרות להאמין מחדש.

אין חסיד שוטה בפסח? מקרה בו אחד מהמסובין בליל הסדר החמיר באופן שגרם בושה לשמש, מביא את ר' ישראל להתיחס לענין החומרות שאנו נוהגים בהם בפסח ובכלל.

הקרבנות מלמדים אותנו שיש דרך של התקרבות לה' על ידי שאנחנו מוותרים בשביל הקרבה על דברים יקרים לנו.ר' ישראל בוחן את הדרך שדורשת מהאדם לסגף את עצמו בעבודת השם ומצביע על כך שעיקרו של הקרבן הוא בהתקרבות עם כל חלקי החיים.

הקדמת שבת למלאכת המשכן מלמדת את ר' ישראל דווקא על המכנה המשותף בין שניהם. יכול אדם להפוך את כל מעשיו לקדושה ואז אין הבדל בין חול לשבת. אולם איך ניתן לעשות זאת? דווקא על ידי היכולת להבין שזה נעשה מתוך הכלל, מי שמבקש לקדש הכל צריך למסור עצמו לכלל ישראל ולהיות מחובר לכל אחד ואחד. כך נבנית גם הקדושה הפנימית בליבו.

סיפור על ר' ישראל שפוגש את חסידיו שותים יי"ש, מסתיים בדרשה חסידית על נגיעות בעבודת השם. סיפור נוסף סביב אותה דרשה מדגים את ההבדל בין דרכו של האדמו"ר הזקן לדרכו של ר' ישראל. מתוך הדברים עולה גם קריאה על מתן תורה וחטא העגל.

במגילת אסתר עם ישראל נאלץ להתמודד עם גזירה, דין ויסורים.בדברים עמוקים מבאר ר' ישראל את הדרך והצמיחה שאנו צומחים מיסורים. השם מביא על הצדיק ייסורים כדי להחכים אותו, לשכלל את עולמו וליצור אותו כמי שמסוגל לרפא נפשות שבורות.אולם למרות כל מה שעובר הצדיק, הוא מגלה שאין בכוחו לסייע. הרגע הזה הוא המטרה של תהליך בו עלינו למסור הכל לקב"ה.

רבי ישראל האריך בסיפורי צדיקים והתפילה התאחרה, הוא מסביר את הנהגתו כך שסיפורי צדיקים הם כמו תפילה, ומקבילים להלול של השם. מקור לזה הוא רומז בפרשתנו, מקבילות הלולאות, מקבילים ההלולים.מתוך הדברים עולה הדרך המיוחדת של חסידות רוז'ין שרואה בכל אדם הופעה אלוקית ודרך חיבור בין אנשים את בחיבור להשם יתברך.פרק שמוקדש לאהובנו, בן הישיבה, האברך החייל זיו חן הי"ד שמסר נפשו על הגנת עם ישראל והיה מחובר בחיבור מיוחד לחסידות רוז'ין, והדגים בחייו את המימוש של תורה זו.

רבי חיים מצאנז נשאל מדוע הוא נוסע לרבי ישראל מרוז'ין, בתשובתו הוא מלמד על הקשר שבין מסירות נפש להשראת שכינה.האהלי יעקב מגלה לזה רמז בפרשה שממנו לומדים גם על קבלת התורה, משה נגש אל השם והזקנים לא, בגלל שלא היו בעלי מסירות נפש על עם ישראל.מכאן אנו לומדים על הערך הגדול גם לזמננו, לחבר לימוד תורה למסירות נפש על עם ישראל.

השם אומר למשה, הנה אנכי בא אליך בעב הענן... וגם בך יאמינו לעולם. ר' ישראל מדייק שהעובדה שהשם מתגלה בענן היא בשביל שמירת הקשר בין המדרגות הגבוהות לנמוכות. החשש שההתגלות האלוקית תביא לניתוק מהקשיים בחיים, דורשת גילוי בענן ומחיצה, כך אנו נדרשים למצוא את הקשר לקב"ה גם מתוך ההסתר. ר' לייבלה איגר שיום פטירתו חל השבוע, מוסיף שלכן אנו מסיימים את מתן תורה דווקא בפסוקים שמצביעים על המרחק בינינו להשם.

משה רבינו צועק אל השם למרות שהתכנית האלוקית ברורה לו. ר' ישראל לומד מכאן שאין סתירה בין ביטחון בהשם לזעקה על כאבם של ישראל. אמירה זו הופכת לכלל מנהיגותי דרך מעשה שאול בעמלק, חשבונות רוחניים לא יכולים לבטל את השותפות בכאבם של ישראל

סיפור על שיחה בין ר' ישראל לשוחט שלא מכניס אורחים, מתפתח למבט מעמיק על הקשר הזוגי ועל היכולת של האדם לתת מקום לאחרים. מתוך כך מתפרשים הפסוקים על סגולת ישראל ביציאת מצרים, כיכולת לתת מקום לכל אחד, ולהבין את מעלתו ומתוך כך להיות מלא ברחמים. המבט דרך הסיפור מאיר גם את הופעת ה' ביציאת מצרים באור חדש ומלא רחמים.

משה רבינו זועק את זעקתו בסוף פרשת שמות, למה הרעות לעם הזה, למה זה שלחתני.ר ישראל מסביר שצדיק ממתיק את הדינים, כשיש צרה לישראל הוא מבקש מהשם שהיסורים יבואו עליו ובכך הוא יתקן אותם. האחריות של מנהיג היא בכך שהוא רואה את עצמו אחראי לצרת הציבור ומוכן לסבול בשבילם.זעקתו של משה היא שהוא רואה שהסבל שלו לא עוזר.עמידה נכונה מול השם מעזה להביע את הכאב ולשלם על זה מחיר. אולם דוקא הנכונות הזו למען עם ישראל פותחת את הפתח לרחמים.

משה רבינו שואל את השם למה זה שלחתני, ומוסיף ומאז באתי לדבר בשמך הרע לעם הזה.ר' ישראל מסביר ששורש הטענה של משה היא שהוא הבעיה, יש פעמים שצדיקים לא יכולים להגן על העם. אבל מבט מעמיק יגלה שהשם הוא ששם אותם בדור הזה וידע שלא יועילו. כשנחקור נגלה שבסוף השם הוא שבנה את מהלך העניינים כך שלא נוכל להוושע מיד.זה, בצירוף סיפור על ר ישראל וגזרת הקנטוניסטים, מלמד אותנו על הדרך שאנחנו צריכים לעבור בשביל להגאל.

יעקב אבינו מבקש לגלות את הקץ לבניו ומסתלקת ממנו רוח הקודש. ר' ישראל רואה בזה סימן לכך שלא נכון לצפות לקץ בזמן מסוים. הציפיה למשהו מסוים חוסמת את האפשרות לראות בכל רגע אפשרות לשינוי, יש בזה חוסר אמונה וחוסר אמון בכחם של ישראל. מלבד זאת, החיים בחוסר ידיעה הם שיוצרים בנו את התהליך הפנימי שהופך אותנו לראויים לגאולה.

ירידת יוסף ומלכותו במצרים שוזרת את התפיסה של ר' ישראל לבנות את מלכות השם בעולם הזה. סדרת דרשות מתוך הפרשה שמשולבות בסיפורי חיים של אדמורי רוז'ין מבטאות את השאיפה לפגוש את השם יתברך בכל שבילי המציאות מתוך עמדה מלכותית.

בחנוכה אנחנו מדליקים את האור מחוץ לבית, ברשות הרבים, עד שתכלה רגל מן השוק. היציאה להאיר את החוץ מהוה דוגמה לדרך בה מתקנים את העולמות הנמוכים. ר' ישראל מסביר שיש דורות שרק כך ניתן לתקן, אור פשוט של תורה ותפילה לא יקרב אותם ועלינו למצוא את הדרכים להתקשר לתורה מתוך החיים ומתוך הדברים שמלוים אותנו ביום יום.זו גם הדרך בה נוהג יוסף, דרך של מי שרוח אלוקים בו, בתוכו.

אנחנו פותחים את תפילת עמידה בבקשה לעזרה בתפילה, השם שפתי תפתח. הקרבה בה אנו עומדים גורמת לנו לשכוח את מה שאנו מבקשים לומר. אולם השם דורש מאיתנו לחזור לעולם, ליפול אפים לתוכו כדי להרים אותו. כך יעקב בקש לישב בשלוה אך השם הביא עליו רוגזו של יוסף

חז"ל תלו במדרש על דינה בת לאה את מעשה דינה בכך שלמדה ממעשי אמה. אולם ר ישראל שומע משמעות הפוכה, לאה שנתה את הנהגתה כדי להראות דרך לביתה. מכאן לכל מנהיג רוחני שצריך למסור ולסכן את עולמו הרוחני למען עם ישראל

כשיעקב ולבן כורתים ברית, לבן קורא לגל האבנים יגר שהדותא, יעקב קורא לו גל עד. התורה טורחת לציין את השם בארמית ואת התרגום שלו. ר ישראל מוצא בדברים מחלוקת על הדרך בה צריכה הקדושה להופיע, ביראה וכיפוף קומה, או בשמחה וביטחון. מתוך כך מתבהרים גם מהלך העניינים בפרשה, ודרכו של ר ישראל כמנהיג.

כשיצחק מריח את ריח בגדיו של יעקב הוא מברך אותו. חזל דרשו "וירח את ריח בגדיו" ריח בוגדיו.ר' ישראל לומד מכאן על העובדה שיש באחיזה בעולם הזה משהו שיצחק מבקש. במהלך חייו הוא אף למד מכאן איך להתמודד עם גזירת המלבושים של הצאר ניקולאי.

ר' ישראל מאד אהב סיפורי מעשיות על צדיקים, בפרשה אנחנו רואים שעבד אברהם בוחר לספר סיפור למשפחתה של רבקה ועל ידו הוא משכנע את משפחתה לתת אותה ליצחק. ר' ישראל רואה בזה דוגמה לכח של סיפור לפעול יותר מדברי תורה גבוהים. ומתוך הדברים מתברר כוחה שמתלבשת בחיים אל מול תורה מופשטת וגבוהה.

פעמים רבות אנחנו מרגישים שהתפילות שלנו ריקות מתוכן ומכוונה ומתוך כך נחלשים בעבודת התפילה שלנו. ר' ישראל לומד מתוך ההפטרה על כך שפעמים שתפילה אחת מרימה את כל התפילות. התבוננות בפרשה חושפת רמז לדברים בפרשה עצמה.

הנפש אשר עשו בחרן – ר' ישראל דורש חרן, מלשון חרון אף – ומבאר בכמה דרכים כיצד אברהם אבינו פוגש את ה' דרך מצבים של קושי, מקומות שבהם ה' לא מתגלה באופן פשוט, וכיצד הוא מבקש ליצור קשר גם אצל אלו שעבודת ה' לא פשוטה להם. מתוך הפירושים השונים משתקפת גם דמותו של ר' ישראל כמנהיג.

נח מתואר בתורה כצדיק שמתנהג בצורה רגועה ונינוחה, רבי ישראל רואה בשקט הזה ביטוי לקרבת ה'. כשאדם נחשף לגודל האלוקי, הוא מתבטל בפניו. היכולת לרסן את כוחות החיים המתפרצים הופכת את האדם למדויק יותר, ומאפשרת גם לאחרים להדבק בו. לכן תולדתו של נח, היא נח, הנהגה נינוחה. בדברים אלו גם רמוזה הנהגתו של רבי ישראל ובית רוז'ין שנמשך ממנו.

ר' ישראל מרוז'ין | פתיחה - לערב ילין בכי ולבוקר רינה

חסידיו של ר' חיים מצאנז התביישו בכך שהעדיפו דג לחג על פני אתרוג, אולם ר' חיים ראה בזה אות לקיום מצוות באופן נכון.מהמעשה נלמד על היחס בין קיום המצוה בהקפדה, להנאה ממנה. ועל חג הסוכות כתכלית החיבור בין תורה ואדם.

מפגש עם דמותו של ר' לוי יצחק מברדיטשב ואמירה מפתיעה של ר' ישראל מרוז'ין עליו, יבארו לנו שתי דרכים בהתמודדות עם כשלונות וחולשות, בין אדם לעצמו, לחברו, ובינינו להשם יתברך. שתי הדרכים משתקפות ביחס שבין ראש השנה ליום הכפורים.

רבותינו דרשו ששופר בא לשפר את המעשים. הפרשנות הפשוטה היא לשנות את המעשים אולם רבי נחום מבאר בדרך חסידית שעיקרה של התשובה הוא ביכולת לראות את המעשים באור אחר, וכך עם ישראל עומד בראש השנה ויוצר הסתכלות אחרת על המציאות ועל המקום שלנו מול הקדוש ברוך הוא, שמבטלת את הדין ומעוררת את הרחמים.

מעשה ממפגש בין ר אלימלך לדוד המלך יעורר אותנו להתבונן בתפילה שלנו על המתח שקיים בה בין תפילה פרטית לתפילה כללית. אנחנו באים לסליחות ומבטאים שהשם מקבל את התפילה על כל צדדיה. אנחנו באים לתפילה ובטוחים שהשם יתברך יודע לקבל ולמצוא תפילה אחת בתפילות שונות ומגוונות.

מצות מעקה מטילה על האדם אחריות למנוע נזק של אדם אחר בביתו. ר' נחום רואה בזה דוגמה לאחריות הרוחנית שלנו שלא לדחות אחרים מהתורה. הוא קורא להקשיב לביקורת ולראות כיצד היא מציפה חיסרון פנימי בעולמנו הרוחני וקוראת לנו לתקן אותו ממבט עמוק ורחב יותר.

חז"ל דרשו ששאול המלך לומד מפרשת עגלה ערופה לא להרוג את עמלק. ר' נחום מבאר שהדברים נוגעים למתח בשאלה מה מתוך הכוחות בעולם הזה נכנס לקדושה ואיזה דברים מתקרבים דווקא על ידי דחייתם. בשאלה מה מכניסים ומה נשאר בחוץ מתבררת גם בדברים שכותב מרן הרב קוק ביחס לתחיית האומה.

ר' שמלאי שואל מדוע מבקש משה להכנס לארץ. וכי לאכול מפריה הוא צריך? ר' נחום מסביר שמשה רבינו מבקש לפתור את ישראל מהגלות, הוא מבין שעם ישראל ידרש למסע ארוך במציאות כדי לגלות את התקון שישנו בה.הוא מציע את עצמו, את דעתו את הגלוי שלו בשביל לקצר תהליכים. כבר ביציאת מצרים מתקיים דיון בינו לבין ה', וה' אומר אהי-ה אשר אהי-ה.אולם משה רבינו מבקש לקצר את זה.ה' אומר לו רב לך – אתה עצמך לא יכול לרדת אליהם. אבל גם העולם צריך אותך כמו שאתה. ומעבר לזה, יש כאן תהליך ארוך, של שבירה תיקון גלות. רק בסופו תתרחש הגאולה.

משה רבינו אומר לבני ישראל ראה נתתי לפניכם את הארץ אשר נשבע ה' לאבתיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם. ואמרו חזל על זה, לתת להם אלו עולי מצרים, ולזרעם אלו עולי בבל אחריהם אלו ימות המשיח. ר' נחום מנסה להבין למה מראש הקדוש ברוך הוא מבטיח לעם ישראל שלש נתינות של הארץ ומסב את תשומת לבנו, שההבטחה הראשונית היא לאבות.ר' נחום מבאר שלעולם ירושת הארץ קשורה בקשר עמוק לדרך שבה עם ישראל חווה את הקשר עם הקדוש ברוך הוא. בימות המשיח אנחנו ממתינים לגילוי מסוג אחר, גלוי של רחמים. אנחנו לא מבקשים ניסים, אלא חיים כאן בתוך מציאות מוגבלת, ומאידך אנחנו מבקשים שהמציאות המוגבלת, בעלת המסגרות, והחוקים והדיוק, תאיר את אור ה' בצורה מלאה. זו הגלות הארוכה ביותר מכיון שהיא מבקשת את הדבר המורכב ביותר.

פרשת נדרים בה אדם מקבל על עצמו לפרוש מדברים שהתירה התורה, מהוה בסיס לבחון את ענין הפרישות. ר' נחום מנסח עמדה שבוחרת לפגוש את ה' מתוך העולם ולהתקרב מתוך ההנאה והעילוי שלה לשם שמים.

השם יתברך מכונה צור לבבי, שוכן בתוך הלבבות שלנו. ר נחום מבאר כדרכו שבתוך רחשי הלב של כל יהודי ניתן למצוא את הקדוש ברוך הוא. רגשות ורחשי לב של חול הם בעצם ניצוצות של קודש שמבקשים להפגיש אותנו עם הקדוש ברוך הוא. הדרך לפגוש אותו עוברת דווקא דרכם אולם מציבה מורכבות מחשש לכישלון בגלל המפגש העצמתי עם העולם הזה. גם מעשה פנחס וזמרי מתפרש על דרך זו.

כאייל תערוג על אפיקי מים - הערגה בציפיה להופעת השם, נמשלת במדרש חז"ל לאיילה שעומדת ללדת, הציפיה יוצרת עולם רוחני חדש, שלפי מדרש חז"ל, נולד על ידי הכשת נחש. ר נחום מסביר את עומק הדברים ומבאר שזו ברכת בלעם כי לא נחש ביעקב.

ר' נחום מבאר איך כל אדם מישראל נושא בתוכו חלק בתורה, רק בהצטרף כלל נשמות ישראל מופיעה התורה בשלמותו.אולם בשביל זה צריך להמית עצמו, לבטל את השקיעה בעצמו כדי להופיע את הנקודה הזו.

הכניסה לארץ ישראל מחייבת התמודדות עם מציאות שבורה. העולם נברא שבור, חלקים שונים בעלי עצמה, לא מתחברים זה לזה. בארץ ישראל יש את היכולת לחבר את השברים. המרגלים נרתעים מההתמודדות. תיקון חטאם קשור לשבר התרבותי שאנחנו חווים בארץ ישראל וליכולת לצמוח ממנו ומתוכו.

מצות העלאת הנרות אל מול פני המנורה מלמדת על הציפיה שהמצוות שמשולות לנר, יאירו את האור שגנוז בהן.נבאר את ההתיחסות החסידית למצוה ונפגוש את המבט של חסידות פולין על קיום מצוות, אל מול העבודה החב"דית ועבודתם של תלמידי הגר"א.

יסר יסרני י-ה ולמוות לא נתנני, מבאר ר נחום, בגלל שרצה להציל אותי ממוות, נתן לי יסורים. היסורים והמצוקה נועדו כדי לעורר אותנו לכך שמשהו לא בסדר ובכך למנוע מצב חמור יותר.נשא את ראש בני גרשון - כך נרים את המצבים בהם אנו כביכול מגורשים מפני השם

המנין בפרשת השבוע מבטא לפי ר' נחום את החשיבות של כל אחד מישראל, ואת הרצון האלוקי שלא ידח ממנו נדח.לאחר חטא העגל לפני השראת שכינה, מבקש השם להביא כל אחד ואחד מישראל חזרה לשרשו. שתי דרכים לזה, או ישירה דרך האבות והתורה, או בתלאות וגלגולים שונים.בשני אופנים אלו אנחנו נגשים לקבלת התורה בחג השבועות.

מכירת בתי ערי חומה משמשת את ר נחום לבחון את משמעות הגבולות ומה שהם יוצרים.התורה פותחת באות ב שמבטאת יראה. לבית יש בתוכו גבולות חיצוניים שיוצרים מרחב פנימי. כך התורה יוצרת מרחב על ידי הצבת גבולות.

סיפור יפהפה שסיפר הרב שלמה קרליבך על ר' מנדלה מויזניץ מפגיש אותנו עם הצורך לשוחח עם המקומות הנמוכים והילדותיים שבנו.מתוכו נלמד את ביאורו של ר נחום על דברי חזל - אמור ואמרת - להזהיר גדולים על הקטנים

נדב ואביהו מתים מתוך התקרבות להשם. ר נחום מסביר שנדב ואביהו צריכים להתקרב כי יש להם יכולת לקרב מדרגות נמוכות אל הקודש. אולם דווקא מי שמתקרב בתנועה כל כך חזקה מרחוק, עלול לאבד את החיבור לחיים הטבעיים בלי למצוא את הדרך להביא את הקדושה לתוך החיים.

המצורע מקבל את ענשו בגלל שדבר לשון הרע על ישראל.ר נחום מבאר שהקב"ה רואה בישראל את הטוב, מדבר לשון הרע פוגע במבט הזה ולוקח מהשם את העונג שיש לו בבניו.הוא גם כעובד עבודה זרה, כי משתמש בכח הדיבור שהוא כח אלוקי בניגוד למה שהשם רוצה שיעשה בו. מתוך הדברים אנחנו לומדים גם עלינו כמי שצריכים לדבר טוב על ישראל בכל זמן ובפרט בימינו שזכינו לראות עם שמלא בזכויות ומצוות כרימון

.ר נחום מניח בפרשה את אחד היסודות המרכזיים במשנתו ובעולמה של חסידות פולין, שעיקר הדבקות היא דרך ההתעוררות הרגשית, ושעובד השם הוא אדם שחי עולם רגשי עשיר