אל ה' ואל טובו - סבב תשפ"ו - הרב יהושע שפירא

יראת העונש איננה עומדת במרכז עבודת ה', אלא משמשת כפתח וכהתחלה – ניצוץ ראשון שנועד לעורר באדם את עומק הטוב, האהבה ויראת הרוממות הגנוזים בנשמתו. הרב קוק מלמד שכאשר היראה מחוברת אל ההכרה הפנימית שהקב"ה הוא מקור החיים, הטוב והחסד, היא יכולה לשמש ככוח מניע שמזעזע את האדם מתרדמתו. אבל כשהיא מתנתקת מן השורש הזה, והיא נתפסת רק כפחד מכוח מעניש וקשה, היא עלולה להתעוות ולהפוך לדבר שמקטין את הנפש במקום לרומם אותה. לכן יש צורך תמיד לברר, לזכך ולהעלות את היראה – כדי שלא תישאר חיצונית ומאיימת, אלא תהיה בסיס לקשר שלנו עם ה' - עמוק, חי ואמיתי. הרב קוק נותן לנו מבט בוגר ופנימי יותר על האמונה: לא אמונה שנשארת רק במסגרת של שכר ועונש, אלא אמונה שמגלה את עומק הטוב האלוקי שמלווה את החיים כולם. ככל שהאדם מתבגר בעבודת ה', הוא לומד לראות יותר עומק, יותר פרספקטיבה, יותר אור. עבודת ה' היא לא חובה שמופעלת מבחוץ, אלא קשר חי של קרבה, אמון ושמחה פנימית. דווקא מתוך הבירור הזה מתברר שגם היראה עצמה מקבלת פנים אחרות – לא פחד שמכווץ את הלב, אלא יראה שמיישרת, מעדנת ומולידה באדם רצון טהור להתקרב אל ה', לחיות לפניו באמת, ולבנות בתוכו עולם של אמונה, ענווה ואור.

השיעור עוסק בהבחנה העמוקה שבין יראת שמיים אמיתית לבין חרדתיות רוחנית. יראה רוממה אינה נובעת מחולשה או פחד, אלא דווקא מגבורת נפש ומכוח פנימי גדול. כאשר האדם עומד לפני הטוב האלוקי מתוך הכרה בעוצמתו, מתעוררת בו יראת הרוממות – יראה שמולידה מרץ, יצירתיות ורצון להילחם בכל מה שממעט את הופעת הטוב בעולם. לעומת זאת, חרדתיות רוחנית מצמצמת את כוחות החיים, גורמת לאדם לחשוש מכל מאמץ ומובילה לקטנות במקום לגדלות. מתוך כך מתברר שגם בעולם האמונה והלימוד נדרשת גבורה. יראה מופרזת המונעת חקירה והתמודדות עם שאלות עמוקות עלולה להביא חושך ולעורר תחושת פחדנות אצל תלמידים המחפשים אמת. לצד זאת, השיעור מדגיש את הצורך בדרך האמצע: לא לזנוח את היראה הפשוטה כל עוד לא קנינו את יראת הרוממות, אך לשאוף לבנות עבודת השם מתוך עוצמה, עומק ואומץ רוחני, המשלבים העמקה שכלית עם נאמנות למסורת ולהדרכת גדולי התורה.

השיעור עוסק בתהליך העמוק המתרחש בדורנו בעבודת ה’, שבו הולכת ומתבררת מגבלתה של יראת העונש. יראה זו, שהייתה הכרחית בתקופות של הסתר וחולשה רוחנית, שימשה ככוח משבר המכניע את גסות הלב ומאפשר את ראשית הקשר עם הקדושה. אולם כאשר היא נעשית יסוד מרכזי, היא עלולה לצמצם את חיות הנפש ולהפוך את עבודת ה’ לחסרת אור פנימי. מתוך כך מתגלה כי דורנו נקרא להתקדם לשלב עמוק יותר, שבו הקשר עם התורה והמצוות אינו נובע מפחד, אלא מהזדהות פנימית ומתוך הבנת טעמי התורה והכרת ערכם. מכאן מתרוממת העבודה אל מדרגת יראת הרוממות – יראה הנולדת מתוך מפגש עם גדלות ה’, ומתוך תחושת שייכות ואהבה. יראה זו אינה מחלישה אלא מעצימה, אינה מכווצת אלא מרחיבה, ומתוכה צומחת גבורה פנימית וחיים רוחניים מלאי שמחה. זהו יסוד ההדרכה לדורנו: לבנות עבודת ה’ חיה ופנימית, שבה האהבה והנועם הם הכוח המניע, ואילו יראת העונש נשארת רק כשומר סף – כדי לאפשר לנשמה לגדול מתוך אור, חירות ודבקות.

השיעור עוסק בבירור עמוק של מושג היראה בעבודת ה’, על פי דברי חז״ל וביאורו של הרב זצ"ל בעין איה. מתוך העיסוק במאכל העדשים – מאכל אבלים המזכיר את יום המיתה – מתבררת מעלתה ומגבלתה של יראת העונש. זוהי יראה הנצרכת לעיתים כדי לשבור את קשיות הלב והגאווה, אך היא בבחינת תרופה חריפה בלבד. כאשר היראה נעשית מרכז החיים, היא עלולה להחשיך את הנפש, להביא לעצבות ולעבודת ה’ חסרת חיות. מכאן מתרומם השיעור אל האידיאל הפנימי העמוק של יראת הרוממות* יראה הנולדת מתוך שמחה, התפעלות ותחושת שייכות לגדלות האלוקית. יראה זו אינה מכווצת אלא מרחיבה את הדעת ומולידה אהבה, מתיקות וחפץ בתורה. עיקר ההדרכה היא לבנות עבודת ה’ חיה ופנימית, שבה השמחה והנועם הם הכוח המניע, ואילו היראה התחתונה נשארת כשומר סף בלבד — כדי שהלב יישאר טהור והנשמה תוכל להתענג על ה’.

בדור של שפע, טכנולוגיה ותחושת “אקזיט” מתמדת, מתחדדת השאלה איך נראית עבודת ה’ שאינה נשענת עוד על פחד והישרדות. המציאות המודרנית, שבה היחס בין השקעה לתוצאה משתנה מן הקצה אל הקצה והאנושות מתקדמת בבריאות, בעושר ובנוחות, יוצרת קרקע חדשה לגמרי בעבודת ה’. כל השפע הזה הוא רק קליפה הקודמת לפרי — הזדמנות לגלות בתוך ההתרחבות החומרית את האור האלוקי הגדול, ולעבור מעבודת עבד הנשענת על יראת עונש, לעבודת בן החי יראת רוממות, מתוך תחושת פלא, הוד ושייכות לגודל האינסופי. בשיעור מתבאר כיצד היראה בטהרתה איננה כוח מכווץ אלא כוח שמגדיל את הנפש ומוליד עוז ושאיפות. כאשר האלוקות מצטיירת רק ככוח מעניש, היראה עלולה להתעוות ולהוליד רפיון וייאוש; אך לאור דרכם של בעל התניא ושל הרב קוק, מתגלה יראה מאירה, המחוברת לאהבה ולשמחה. כך מתברר ששתי היראות נובעות משורש אחד — אלא שהדור נקרא לרומם את היראה למקורה העליון, עד למדרגת “ויתענג על ה’”.

בשיעור הרב יהושע מברר את מושג יראת השם ומציג הבחנה חדה בין יראה בטהרתה לבין יראה משובשת. בניגוד לתפיסה הרווחת, יראה אמיתית אינה מחלישה את האדם — אלא מוסיפה לנפש עוז, גבורה ושאיפות גדולות, מתוך תחושת שייכות לגודל האלוקי האינסופי. לעומת זאת, כאשר היראה מתנתקת ממקורה והופכת ל“יראת עונש” בלבד, היא עלולה להפוך לכוח מכווץ שמוליד בהלה, רפיון וייאוש, ואף ליצור התרחקות ונפילות רוחניות.הרב מתאר כיצד בדורות של ירידה בבהירות האלוקית נוצר אצל רבים “ציור אפל” של אלוקות ככוח תקיף בלבד. מול זה הוא מציג את דרכי ההארה של בעל התניא ושל הרב קוק — האחד מאיר את האלוקות בשכל בהיר, והשני מגלה את האור האלוקי מתוך מהלך ההיסטוריה של האומה. כך נרפאת יראת העונש ומושבת היראה למקורה הטוב, עד ליראת הרוממות שמלווה באהבה ומביאה את האדם למדרגת “ויתענג על השם”. בסיום עולה השאלה העמוקה: כיצד יראת העונש ויראה עילאה נקראות באותו שם — ומה זה מגלה על שורשן האחד בעבודת ה’?

השיעור מעמיק בבירור מושג היראה בעבודת ה’, ומגלה כי אין מדובר בשתי יראות נפרדות אלא במהלך אחד של נפש העומדת מול גדלות אין־סופית. יראת העונש מתוארת ככוח שומר ומאזן – כמו מנגנון הגנה פנימי המונע נפילה רוחנית. היא נחוצה כדי להציב גבולות, ליישר את הלב ולשמור על יציבות מוסרית, אך כאשר היא מתנתקת משורשה הפנימי היא עלולה להפוך למכבידה, מייאשת ומחלישה את חיות הנפש. מתוך כך מתרומם השיעור אל המדרגה העליונה של יראת הרוממות – יראה הנובעת מהתפעלות, שמחה ותחושת שייכות לגדלות האלוקית. יראה זו אינה מצמצמת אלא מרחיבה; היא ממלאת את האדם באור של חזון ושאיפות גדולות, ובאש פנימית המזככת את האישיות. ההדרכה העולה היא לבנות עבודת ה’ חיה ומתוקה, שבה האהבה והנועם הם מרכז החיים, ואילו היראה התחתונה נשארת כשומר סף בלבד — כדי לאפשר לנשמה לגדול, לפעול ולהאיר.

השיעור ממשיך את העיסוק בשאלת יראת העונש בדורות של חולשה בלימוד האלוקות: כיצד היא נוצרת, ומדוע כאשר הבהירות האלוקית נחלשת, היראה מצטיירת ככוח תקיף, מאיים וחסר אור. במצב כזה, היראה מתנתקת משורשה והופכת לעומס פנימי המעורר מרד, רצון לעצמאות ותחושת מחיקה של האישיות – כאילו האדם אינו אלא “מריונטה” מול גודל שאין בו טוב. מול ציור זה מוצגת דרך הריפוי: החזרת הטוב למרכז. דרך ביאוריהם של בעל התניא והרב קוק, מתברר כי שורש יראת העונש ויראת הרוממות הוא אחד – תחושת הפער בין הקטן לגדול. כאשר הגדלות נתפסת רק ככוח, הפער יוצר ניכור; אך כאשר היא מתגלה כמקור של טוב, שפע וחיות – אותה יראה עצמה נעשית בונה, מחברת ומרוממת, ומחזירה את האדם לעמידה של השראה ולא של פחד.

השיעור עולה עכשיו באיחור - עמכם הסליחה, צוות מדיה - ישיבת רמת גן.הרב יהושע מציב את הציר המרכזי של השיעור סביב יראת העונש — כיצד היא מתגבשת בדורות של ירידה בלימוד האלוקי, ומהו התיקון הנדרש לה. הוא מתאר כיצד החלשות הבהירות האלוקית יצרה אצל רבים "ציור אפל": תפיסה של אלוקות ככוח תקיף בלבד, ללא טוב, ללא אור וללא חיות רוחנית. יראה כזו מתנתקת ממקורה והופכת למעמסה המייאשת את האדם. מול זה מציג הרב את דרכי הביאור של בעל התניא ושל הרב קוק: האחד מאיר את האלוקות בשכליות בהירה, והשני מגלה את האור האלוקי מתוך המציאות ההיסטורית של האומה. שתי הגישות מציעות דרך לרפא את יראת העונש — להשיב ללימוד האלוקות את החיות, ובהמשך להחזיר ליראה את מקורה הטוב. לבסוף הרב מעלה את השאלה העמוקה: כיצד יראת העונש ויראה עילאה נקראות באותו שם? ומה זה מגלה על שורש אחד של היראה בעבודת ה'?

גם כשהמושג האלוקי נחשך והשאלות על הנהגת העולם מעוררות קושי ופחד, עדיין קיימת קריאה פנימית להתחבר לעומק האמונה. בשיעור מסביר הרב יהושע כיצד העבודה השכלית והרגשית יחד מאפשרות להבין את טובו של העולם, למצוא משמעות בתפילה ולהפוך את ההחשכה להזדמנות לצמיחה רוחנית אמיתית.

נצח ישראל של הדורות הקודמים איננו חוסר כוח – אלא פלא אמיתי של עמידה בגלות ארוכה.דווקא בסמוך לגאולה מתחילה התפוררות הזהות, עם התבוללות והתחלנות גם בתוך בתי המדרש.בשיעור מסביר הרב יהושע כיצד הכאב והשאלות של הדור אינן ניתוק מאלוקות, אלא קריאה של נשמות גאוליות לקשר עמוק וחי עם ה'.

משבר האמונה של הדורות האחרונים איננו חוסר אמונה – אלא חוסר אמון.כאב של דורות ארוכים מבקש מענה לשאלה: “אתה לי בן עמים זריתני ואיך תאמר דוד אהבתני?”בשיעור נלמד לראות את הכאב לא כסתירה לאמונה, אלא כביטוי של קשר עמוק ואמיתי עם ה'.

שיעור פתיחה לסדרה חדשה עם הרב יהושע שפירא – אל ה' ואל טובו.דווקא סמוך לגאולה העולם נשבר. מה עומד מאחורי המשבר הזה?לא משבר אמונה – אלא משבר אמון.והתרופה? ללמוד את טוב ה’, ולגלות מחדש את פניה האמיתיות של האמונה בדור הזה.