המניע | עם אלון נוימן | רדיו מהות החיים

כמה שזה נשמע מוזר, יש היום עדיין בערך 40  מדינות שבהן מוסד המלוכה עדיין קיים. בשביל מה צריך את זה?  למי זה טוב? האם יש סיכוי שבישראל יהיה מלך מתישהו בקרוב? האם באמת כל ממזר מלך? כל זאת ועוד הרבה בפרק הטרי של ״המניע״

לא משנה כמה פעמים נשמע את המשפט שאומר ש״הדבר היחיד שקבוע בעולם הוא זה שהכל כל הזמן משתנה״. עדיין נתנהג כאילו זה לא כך. עדיין יהיו לנו ציפיות שמה שהיה הוא שיהיה, שהעוגה של חיינו תתפח יפה, שבן או בת הזוג שלנו עדיין יאהב אותנו. או להיפך, נצפה לשינוי הגדול שיבוא כבר, ושהכל ישתנה. כל זה בלי להבין שאם לא יקרה שינוי אצלי, שינוי מתמיד, עדיין ארגיש אותו דבר. יש מה לעשות(: המניע

חשק, תשוקה, מוג׳ו, שאיפה לחיים, איך שלא תקראו לזה, לא נרשמים פה שיאים בתחום הזה בזמן האחרון. אם מקווים לאיזה בייבי בום אחרי המלחמה הזאת, נראה לי שצפויה אכזבה. יותר בום מאשר בייביז. גם אתם מרגישים את זה? גם אתן ? נראה שסיבוב הלחימה האחרון לא היה מגרה כל כך, ונראה שאנחנו קצת זומבים. איך לא?

ככל שעובר הזמן בתוך ימים של מלחמה,  בתוך חוסר ידיעה וחוסר ודאות, יש את הדבר הזה שכולנו מכירים ולא אוהבים להודות בו: השחיקה. בשנים האחרונות אתגר רודף אתגר, משבר רודף משבר..  ודווקא בגלל זה, זהו זמן מתאים לעשות איזה סדר, לנצל את העצירה כדי לעשות ספירת מלאי נפשית. ״המניע״ כמו תמיד, כאן בשבילכם.. גם אם זה נשמע שחוק  :-)

הכל קטן עלינו - לפחות אם חיים בתוך הרשת רוב הזמן.   בוא נחשוב רגע על התופעה שמצד אחד מעוררת בנו התפעלות, ומנגד מצליחה להוכיח שהתפתחנו בשנים האחרונות ליצורים בעלי יכולות הדחקה וניתוק מרשימים.אני מתכוון בעקר למהירות התגובה של אנשים ברשתות לאירועים לא קלים, בפוסטים, סטוריז רילז ו״ממים״ שהפכו למקור בלתי נדלה של יצירתיות מקאברית ולא פעם מאד מצחיקה. דאחקות מילוליות או ויזואליות, שצצות קרוב מאד לארועים עצמם, שעם כל הכבוד, ויש, חוץ מדאחקה לפעמים נדרשת גם התייחסות משמעותית.

אדישות היא מצב רגשי של חוסר אכפתיות ואי הבעת עניין במתרחש סביב.  האם  זה אומר התעלמות? זה אומר הסחת דעת ?  הדחקה? האם זה משהו שבא מתוך החלטה, או משהו שאין לנו שליטה עליו? בכל מקרה זה הנושא של הפרק הזה. אבל אתם, מה אכפת לכם אתם?

בזמן שהמלחמה הזאת מתנהלת לנו מעל הראש, גם פיזית וגם פוליטית, אני מנסה להבין מה זה עושה לי, לכם, לנו, המלחמה.   אין ספק שהמצב מפגיש אותנו לא רק עם שרירים תפוסים מהקפיצות בהתרעה מ 0 ל 100, או בגלל הריצות לתפוס מחסה, אלא גם אל שרירים נפשיים והתנהגותיים שנדרכים שוב ושוב ושוב, וכמובן שזה משליך על המציאות: אצלנו  פנימה, בינך לבינה, בינך לבין הילדים, בינך לבין ההורים שלך ואחותך. זמן חיכוך. המניע בא להרגיע.

"בין אם אתה חושב שאתה יכול ובין אם אתה חושב שאתה לא יכול — אתה צודק״ זה משפט שמיוחס להנרי פורד, כן ההוא מהמכוניות, וזה מוביל אותי לנושא של הפרק הנוכחי של ״המניע״- משאבים. לצערנו דווקא כשהמצב שלנו יותר מורכב והמצב מסביבנו כל כך מאתגר, אנחנו נוטים לשכוח את האופציה להתחבר למשאב שיכול להחזיר לנו כוחות. זה הרבה יותר זמין ופשוט ממה שאפשר לחשוב. מוזמנים להצטרף אלי ולחברים והפעם גם אל המטפל והמורה למיינדפולנס עמוס אבישר. יש מה לעשות (:

שיווי משקל....זאת מין איכות כזאת, או אפילו סוג של כוח ויזיקאלי שהוא אחד הבסיסיים ביותר, שלמעשה מתקיים בכל רגע ורגע, בלעדיו אין, אין בלעדיו, אבל רוב הזמן הוא לא נמצא במודעות, או לא מורגש. . המציאות מצד אחד מתחדשת ומשתנה ללא הכר, עם היכולות של הבינה, ומצד שני מה שעדיין מנהל אותה משחר ההיסטוריה אלה מלחמות, שליטה, כוח, אהבה, תשוקה כסף... אז איך שומרים על שיווי משקל בין הכוחות העוצמתיים האלה?

פעם ״יש לי כאב ראש״ נחשב לקלישאה של התירוץ לחוסר היענות לקיום יחסי מין ,עדיין לכאב ראש יש מקום של כבוד בארסנל המיחושים הגופניים, כאב ראש קשה זה מכה, ולכן החלטתי לעשות לו כבוד. במקום אדוויל, קחו פרק של ״המניע״.

״די כבר, אתה עובר כל גבול״!! אמרו לכם את זה פעם? בילדות? בשנות ה 70 זאת הייתה שורה שגורה מאד. זה שגבולות הן דבר נחוץ באין כמותו, השאלה היא מי מציב לנו את הגבולות, והאם אנחנו לוקחים את החירות שיש לנו, כדי להציב אותם בעצמנו. ואחרי שעשינו את זה, מתוך בחירה- האם אנחנו עומדים בהם? מזמין אתכם לחצות את הגבול אתנו.

בכי.בכי  קורה כשהנפש  פוגשת רגע של אמת. זה יכול להיות מפגש פנימי, אישי, ביני לביני. רגע של הבנה. רגע של שחרור. רגע של כיווץ חזק ושחרור. כמו ציר. זה יכול להרגיש רע, זה יכול להרגיש טוב. זה מרגיש לי לפעמים כמו חיבור של הגוף והנפש. אני כנראה מציין את המובן מאליו, אבל עדיין, כשזה קורה ומאד מורגש, זה גם מרגש.

. כבר פעם שלישית שיש אזהרות רציניות על״ סערה שמתקרבת להכות בישראל״ מי אנשים שזאת העבודה שלהם, להזהיר. שלא לומר להפחיד. ישראל אימצה לעצמה גם את המסורת הזאת, לתת לסערות שמות. זה נהדר. מי האיש שזאת העבודה שלו? האם זאת ועדה? האם יש להם השתלמויות? כנסים? פוגשים שם את אלה שנותנים שמות למבצעים הצבאיים. האם הם עוברים סדנאות? ליצירתיות? זה רק חלק קטן ממה שתלמדו אם תאזינו לפרק הסוער הזה

סולידריות. ערבות הדדית מה שנקרא, מילה שקבלה הרבה תשומת לב בשנים האחרונות אצלנו, ערך שהיה נראה שהוא מעמודי התווך של החברה הישראלית, וכמו רבים אחרים נופץ שוב ושוב במלחמה האחרונה ובמלחמה הפנימית המתמשכת שמתחוללת כאן. . מה זה אומר, סולידריות? מה משייך אותי? דת? גזע? לאום? מין? קבוצת כדורגל? רעיון?המניע עוצר רגע בצד כדי להבין לאן ואיך ממשיכים.

״מה שלומך״?״תראה, זה מורכב״...מכירים את זה נכון? ברור שמורכב !! מה, שלומך יכול להיות פשוט? אבל מורכבות היא מענינת, מפעילה, מעשירה, דורשת השקעה, וגמישות. בואו נעשה את זה פשוט, תאזינו לפרק החדש של ״המניע״, נסדר לכם תראש.

כן בכוונה לא בכוונה״, זה משהו שאנחנו אומרים כבר מגיל מאד צעיר, נגיד אחרי שדפקנו איזה מכה לאח קטן, או שפכנו ממרח שוקולד על הספה מול הטלויזיה. ״זה לא היה בכוונה״. לא יוצא לכם כל הזמן להסביר את עצמכם בוואטסאפ? ״ אבל זה לא מה שהתכוונתי״! האם אכן הכוונה נותנת אמונה? יש מלא דברים לדבר עליהם, אז אתן מוזמנות להאזין.

אומרים ש״אין שמחה כהתרת הספקות״. ספק מגיע בדרך כלל לפני שאנחנו צריכים לעשות בחירה, או לקבל  החלטה. למה קשה לנו? כי אנחנו רוצים הבטחה שיהיה בסדר, שאם נבחר בצד מסוים זה יהיה הצד הנכון. רוצים לדעת מה יהיה מחר. מישהו יודע? אז מה אפשר לעשות עם הדבר המכרסם הזה, הספק?

קצר -הפך להיות מאד פופולרי. אנשים רוצים קצר. אין זמן ליותר מזה. נראה שכל דבר בחיים היום הפך לסוג של קוויקי. הופ הופ. קצר הפך להיות מרכיב חשוב מאד במה שנקרא נוחות, בכדי שיהיה נוח צריך להיות קצר. מסר קצר, הודעה קצרה, סירטון קצר. הכל בדרך לדבר הבא.

ככל שהשפע הלך וגדל בעולם, ההגדרה של שחיתות הצטמצמה והיום כשמדברים על שחיתות הכוונה היא בדרך כלל לניצול לרעה של סמכות ועמדות כוח כדי לזכות בטובות הנאה. אומרים שככה זה, שקשה לעמוד בפני הפיתוי, כשסכומי כסף גדולים עוברים תחת ידיך,האם קיים סוג של שחיתות שהוא לווא דווקא לא מוסרי?כל זאת ועוד…

הצפה שייכת לתופעות האלה שאין לנו עליהם שליטה. הן מגיעות, ואין מה לעשות. זה מה שהן. בגלל זה קוראים להן ככה. הן מציפות. זה קורה כי פתאום מגיע גל גדול מידי, אבל זה קורה כי אין מערכת ניקוז. גם ברגש זה ככה. האם יש משהו לעשות בעניין?

המלחמה נגמרה. אחרי יותר משנתיים. החטופים שנותרו בחיים הוחזרו לא מזמן. 4 חללים חטופים עדיין בעזה. אז המלחמה נגמרה? נכון, אין לחימה. שזה הכל. הרוב יותר נכון. יש הרבה מאד קצוות פרומים. זה לא נגמר עד שזה נגמר, והאמת שעם מלחמות, זה לא. זה לא נגמר. זה אולי עוצר. אבל האם זה מסתיים? האם יש מה שנקרא ״קלוז׳ר״?

געגוע זה רגש חזק, לבבי, שמגולמים בו גם שמחה, גם צער וכאב, ייסורים, השתוקקות… בלי ספק אחד הרגשות העזים. המניע בתכנית געגועים

האם יש היום ערך או השפעה לשביתה? יש את הסיפור על האיש הזה שעמד שנים והפגין נגד מלחמת וייטנאם מול הבית הלבן. שנים, כל יום שישי. עמד שם את השעתיים שלו, עם שלט כזה. בסוף ניגש אליו איזה עיתונאי ושאל אותו במין גיחוך, 'תגיד לי, אדוני, אתה באמת חושב שתוכל לשנות את העולם?' והוא אמר, 'לא, אני רק מוודא שהעולם לא ישנה אותי'.

אתם מרגישים חלק מעם? איך זה מרגיש? מה זה אומר? זאת בעקר השפה? התרבות? החגים? המנהגים? מה זה הדבר המאחד הזה? זה בגדול הסיפור, לא? הסיפור היהודי. אתן מרגישות יהודיות או ישראליות? מה זה להיות ישראלי? המניע עושה סדר

מה זה חופש? "המניע" מברר איזה חופש אפשר להשיג ואיך

לפי הדיבור, נראה שתוך כמה שנים הסיפור הזה של עונות השנה לא ממש יהיה רלוונטי. לפחות לא פה. זה יהיה בעיקר – קיץ. אלה אולי חדשות טובות לכל אלה בינינו שמסיבות שאדם כמוני מתקשה להתחבר אליהן, זאת העונה המועדפת עליהן, אבל בשביל מישהו שמשלב מסוים באיזור יוני מתחיל להזיע רק מעצם הקיום שלו – זה אסון. מה עושים? המניע מטפל בזה.

איך אתם ואתן עם כסף? אומרים שכסף בא וכסף הולך, שאתה בא לעולם בלי כלום ויוצא ממנו בלי כלום, ששום דבר לא באמת שלך, שהכל פה בסוג של ליסינג וכל זה. סבבה, אבל כשאתה פותח את האפליקציה ונכנס לעו״ש ורואה מספר באדום עם מינוס משמאלה אתה בולע רוק. אז איך מפתחים ״תודעת שפע״ עולם קפיטלסטי אש? ועוד בזמן מלחמה? המניע פה בשביל לעזור.

בימים בהם אין הרבה אור, האופק מטושטש ואפור, יש הזדמנות לעשות בחירה ולפנות למשאבים הפנימיים שלנו. להיות אנחנו מגדלור לעצמנו ולאלה שסביבנו. מה זה אומר? איך עושים את זה? ״המניע״ בא להאיר

המניע בפרק מיוחד בעקבות נושא שרודף אותנו וגורם לנו סבל מיותר – שלמות

אפשר בגדול להגיד שספק הוא ההיפך מאמונה. להטיל ספק אומר לא לקחת מחשבות שלנו, או דברים שאנחנו ״מאמינים״ בהם כמובנים מאליהם. שנדבר על זה רגע?

כולנו למדנו משהו בחיים. נגיד – שאסור לשים את הפלאפון על גג האוטו ולנסוע, .או ש-Excel הוא לא חבר. אבל מה זה באמת אומר ללמוד? האם החיים הם שיעור מתמשך, או שאולי הם רצף של רגעים שלא מבינים עד שכבר עברו ,וכשהשיעור מגיע – מאוחר מדי? כל זאת ועוד, בפרק החדש של המניע

שמתם לב שבפנלים של מהדורות החדשות אין יותר כתבים? יש פרשנים. הרבה. כל אחד מסביר בפנים רציניות מה קרה ומה הולך לקרות. כאילו יש לו מושג. עוד זה מדבר והשני סותר אותו לחלוטין ומביא הוכחות כביכול לגירסא שלו. אז למי להאמין? גם לנו בראש יש פרשן, שלא נאמר פרשנים, האם הם באמת מייצגים את מה שאנחנו מאמינים בו, את מה שחשוב לנו, את מי שאנחנו? את מה שאנחנו מנסים לחיות לפיו?

תמיד יש מתח בין הרצון שלנו בחופש לצורך לקחת אחריות. אנחנו רוצים זוגיות אבל רוצים ספייס, רוצים ילדים אבל רק מחכים שהם יירדמו…אין ספק שהעצמאות שלנו נפגעה, ובלי קשר לאחראים, הצורך לתקן, לשקם, לחזק ולהבריא הוא קיומי ודחוף. נכון שחשוב להרגיש גאווה, וחשוב לזקוף את הגו, אבל לא בכדי לטשטש, להסתיר, ולהקטין את המציאות. כנראה שאין עצמאות בלי אחריות

מה בעצם נותנת לי פרספקטיבה? בשביל מה זה טוב? אומרים שאין חכם כבעל ניסיון, אבל מה שהיה נכון לאז אולי כבר ממש לא מתאים לעכשיו? . אתה שואל את עצמך האם משהו השתנה? האם למדתי משהו על הדרך? האם אני נופל לאותם בורות?  הפרק הנוכחי של המניע יתן לכם פרספקטיבהמגיש ועורך: אלון נוימןפודקאסט מבית רדיו מהות החיים

למה בעצם אנחנו כל כך אוהבים לציית? האם יש בזה אלמנט הישרדותי? הרי על פניו אנחנו אוהבים חופש, אוהבים לעשות מה שאנחנו רוצים? אנחנו שונאים שאומרים לנו מה לעשות. בהתחלה זה ההורים שלנו, אחר כך המורים, בצבא זה מגיע לשיאים כמובן. שם אלה פקודות, שאם לא מצייתים להם נענשים. אז איך מסבירים את הדיסוננס הזה?מגיש ועורך: אלון נוימןפודקאסט מבית רדיו מהות החיים

בימים שאף אחד לא נותן דוגמא אישית , אולי הגיע הזמן שנקבל אישיות לדוגמא. המניע- דוגמא אישית.מגיש ועורך: אלון נוימןפודקאסט מבית רדיו מהות החיים

מבין כל המרכיבים שעושים אותי אני,מה בי יכול להועיל בלתת לי תחושה של שליטה ועצמאות? ה״סוכנות״ שלי. agency על מה אני יכול להסתמך?האם יש לי איזשהו כוח על שנותן לי יתרון? מה כוח העל שלי? זה הנושא של הפרק הזה של ״המניע״עורך ומגיש: אלון נוימןמבית רדיו מהות החיים

אתם נעלבים בקלות? למה קשה כל כך למחול על עלבון? למה זה כל כך מקפיץ אותנו? כביכול אנחנו נעלבים בגלל משהו או משהו,  אבל זה תמיד יושב על עניין יותר מהותי. העלבון כשהוא מגיע, מציף, וקשה מאד לעשות הפרדה שם, לנשום עמוק, לספור עד 10, כל זה. אבל האם זה אפשרי? ננסה לפצח את זה ביחד.עורך ומגיש: אלון נוימןמבית רדיו מהות החיים

רפרטואר הכאב נרחב ביותר, החל מלדפוק את הזרת ברגל של שולחן, דרך שברון לב, פרידה מאהוב או אהובה, כאב ראש, כאב גב, ואפילו כאב שהוא קצת נעים כמו נגיד בסקס. יש כל כך הרבה אפשרויות לחוות כאב, או לגרום אותו למישהו אחר, ועדיין אנחנו חולמים על חיים נטולי כאב. לנסות להימנע מכאב זה ניסיון להימנע מהחיים, זה כמו לנסות להימנע מהעובדה שנמות בסוף.

כששואלים אותנו ״מה נשמע״? לא פעם נענה, ״יהיה בסדר״. ה״יהיה בסדר״ הזה,  אופטימיות, או מה שנקרא חשיבה חיובית, יכול להביא למצב של חוסר שביעות רצון, או ממש סבל, עד ש״יהיה בסדר״. מחכים להוכחות במציאות שיאשרו את זה. האם אני מוכן לארח את המחשבה או ההרגשה שלא? שלא יהיה בסדר? שמה שאני רוצה ומייחל אליו, אולי לא יקרה? על מה אני מוכן לוותר? כמה לחץ משתחרר, כמה עול יורד מהכתפיים, כמה פחד ודריכות מתמוססים, כשמסכים להיות עם מה שיש, עם מה שקורה עכשיו, כשמסכים לוותר כי אני מספיק. ויתור- נושא מטלטל. מוזמנים להצטרף להאזנה.מגיש: אלון נוימןפודקאסט מבית רדיו מהות החיים

עכשיו, כשאנחנו בתחילתו של ביצוע הסכם לפי מתווה שגם הוא מלחמת התשה בפני עצמו, נדרשים יותר מתמיד סבלנות, בעקר איפוק. למה קשה לנו כל כך להתאפק? מה זה נותן לנו? האם זה עדיין אפשרי בעידן שבו הפרטיות נדחקה לפינה. המניע- איפוקמגיש: אלון נוימןפודקאסט מבית רדיו מהות החיים

בושה. לא נשאר כלום מהמילה הזאת. מסכנה… נושאים את שמה לשווא.  אתה אומר וואלה, עזבו בושה. הלכה. מתה הבושה. היסוס? ערעור קטן בביטחון המוחלט? בנחרצות? איזה רעד קטן בקול? איזה רמז לסומק של מבוכה בלחיים, איזה אגל זיעה, שמעיד על דין וחשבון פנימי, מצפון?                                    יותר מכל דבר אחר, זאת התחושה, שגם לא למראית עין, אין, אין שמץ של בושה״..זה טקסט שכתב חברי היקר דרור קרן, והוא חלק ממופע הסטנדאפ החדש שלו. וזה הנושא של הפרק הזה של ״המניע״- בושה. מוזמנים להאזין.מגיש: אלון נוימןפודקאסט מבית רדיו מהות החיים

יותר מ 450 יום אנחנו נתקלים בה שוב ושוב. מספר לא קטן של פעמים ביום. המילה ״הסכם״.מה זה אומר הסכם? שבאמת מסכימים? שמסכימים שלא מסכימים?  האם משהו משתנה תוך כדי זה שמנסים להסכים, או שלהיפך, דרך הניסונות להסכים רק לומדים על הפערים, ואז זה מקשה על המשא ומתן. מה קורה שרגש נכנס לתוך הסכם? האם הציפייה ״שיבינו אותך״ לא מכשילה בעצם? שהרי זאת דרישה שמרגישה בסיסית, לא?  אם לא יבינו איך יתחשבו? כמה נותנים לבטן לנהל או לראש? ״המניע? תסכם לכם את כל זה.מגיש ועורך: אלון נוימן

כל כך הרבה צמדי מילים מכילים את המילה רוח. קודם כל רוח חיים. יש רוח שטות, שאר רוח, רוח לחימה, מצב רוח... יש מלא.הרוח היא אחד מאיתני הטבע,  כשהייתי קטן, הייתי מאד רזה, שחיף כזה, גבוה ורזה, ולא פעם זרקו לכיוון שלי ״שים אבנים בכיסים שלא תעוף״. ויש גם רוחניות. למה רוחניות מרתיע חלק מהאנשים? איזה אנשים אוהבים ״לעשות רוח״ בכל מקום שהם נמצאים? המניע בפרק סוערמגיש ועורך: אלון נוימןפודקאסט מבית רדיו מהות החיים

מספיק שתצא לבילוי עם מישהו או מישהיא והם ממש ישנאו את הסרט שאתה עפת עליו עכשיו. במקום לזכור שזאת רק דעה, אני אתחיל להרגיש הסתייגות, או שהחשק ירד לי, ואני עלול לשנוא אותה בסוף הערב רק בגלל שהיא חשבה שהמנה שאכלתי מגעילה. למה? כי התמיכה בדעה שלי  מחזקת ומאששת את מי שאני. אני מזדהה עם הדעה שלי. כמה אתם מחוברים לדעות שלכם? האם הן קדומות הדעות?מגיש ועורך: אלון נוימןפודקאסט מבית רדיו מהות החיים

ואחרי כל כך הרבה זמן וכל כך הרבה פרקים, עצרתי להתעכב רגע על צמד המילים הזה: ״מהות החיים״, ועוד לפני שניסיתי לחשוב מהי מהות החיים, או מהי עבורי, אמרתי רגע, מהות, מה זה בכלל מהות?לא כל דבר שאנחנו חושבים או אומרים עליו שהוא מהותי הוא אכן כזה. אז מה עושה משהו למהותי?שאנחנו מתחנכים להאמין שדבר מסוים הוא מהותי עבורנו, וזה לא תמיד נכון. אנחנו יכולים למצוא את עצמנו נלחמים להשיג משהו שאנחנו לומדים להאמין שהוא מהותי, ומוכנים להפסיד לא מעט בדרך. אבל האם זה באמת כך? האם זה מהותי עבורי?פודקאסט מבית רדיו מהות החיים

ע"פ חכמת הקבלה ובכלל בעולם הרוחני, אין באמת "טוב" ו"רע". אז איך זה ייתכן שלעיתים אנחנו ממש רואים לנגד עינינו "טובים" נגד "רעים"? האם המונח "רוע" הוא סובייקטיבי? האם הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות? האם יצר האדם טוב או רע מנעוריו? ומה המשמעות של האימרה הזאת בכלל? פודקאסט מבית רדיו מהות החיים

האם רגישות היא חולשה או כוח? האם אנשים היום יותר נפגעים מאשר פעם? להגיד את מה שאתה חושב זה חוסר רגישות? ואיך כל זה קשור לאחוזים מטורפים באוכולסיה עם דיכאון, השמנת יתר, התמכרויות , אחוזי גירושין גבוהים ואפילו מלחמות. כל זאת ועוד...פודקאסט מבית רדיו מהות החיים

מה יותר אפקטיבי? לצפות בתוכן, או להאזין לו? מה אתם מעדיפים ומעדיפות?האם כשיש לנו גם יכולת לראות וגם לשמוע פודקאסט למשל האם אנחנו מקשיבים פחות? האם תשומת הלב הולכת יותר למידע שמגיע דרך הראייה על חשבון קשב?אם חס וחלילה הייתם צריכים לבחור על איזה חוש לוותר, שמיעה או ראייה, במה הייתם בוחרים? האם עדיין אפשר להאמין היום למה שרואים? כל זאת ועוד..פודקאסט מבית רדיו מהות החיים