העמק שאל"ה | שפת אמת לפרשת השבוע

קישור לדף המקורות: https://www.jumbomail.me/j/CQ4iFnv8jkqoJzf

ואתהלכה ברחב"ה ‏פרשת כי תשא - פרה: העגל והפרה האדומהקישור לדף המקורות: https://docs.google.com/document/d/1xpd7rjy5HGxeHJd_x7bkgta3ft7w2Rv1/edit?usp=sharing&ouid=111892449880575319421&rtpof=true&sd=true

ואתהלכה ברחב"ה ‏פרשת תצוה - זכור: פרשתו של אהרן והמאבק בעמלק

ואתהלכה ברחב"ה פרשת תרומה וחודש אדר: ויקחו לי תרומה - לי הכסף ולי הזהב

ואתהלכה ברחב"ה פרשת משפטים - המשפט בישראל וגלגולי נשמות

ואתהלכה ברחב"ה פרשת יתרו - לא תחמוד ברוחניות

ואתהלכה ברחב"ה - פרשת בשלח/ גאולת חיפזון וגאולת תהליך בפרט ובכלל

ואתהלכה ברחב"ה פרשת בא: "החודש הזה לכם", רעיון ההתחדשות - מעלתם של ישראל

ואתהלכה ברחב"ה ‏פרשת וארא: ולא שמעו אל משה - דרכי הנהגה וחינוך

ואתהלכה ברחב"ה פרשת שמות: וימת מלך מצרים - גלות וגאולת התודעה

ואתהלכה ברחב"ה פרשת ויחי: התכנסות השבטים סביב מיטת יעקב - תורתו האחרונה של ה"שפת אמת"

ואתהלכה ברחב"ה פרשת ויגש: בהלת אחי יוסף ויום הדין

ואתהלכה ברחב"ה שבת חנוכה: מניחה על פתח ביתו מבחוץ - פתיחות ופריצות

ואתהלכה ברחב"ה ‏פרשת וישב: בטחון והשתדלות - בין יוסף הצדיק לחשמונאים

ואתהלכה ברחב"ה פרשת וישלח: ויותר יעקב לבדו - מעלה או חיסרון

ואתהלכה ברחב"ה פרשת ויצא - המשבר כהזדמנות

ואתהלכה ברחב"ה פרשת תולדות - סיפור הבארות ועבודת ה' מקורית

ואתהלכה ברחב"ה פרשת חיי שרה - מסירות נפש ושליחות

ואתהלכה ברחב"ה פרשת נח

ואתהלכה ברחב"ה - טהרת יום הכיפורים

ואתהלכה ברחב"ה פרשת נצבים: כי קרוב אליך הדבר מאוד - האוצר מתחת לתנור

ואתהלכה ברחב"ה פרשת כי תבוא - והיה אם שמוע תשמע; הקשבה חיצונית והקשבה פנימית

רעיון חסידי בפרשת כי תצא - דברה תורה כנגד יצר הרע כעיקרון חינוכי

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

קישור לדף המקורות: https://www.jumbomail.me/j/N16nAMz3DUehY

.

.

.

.

פרשת תצווה- זכור | בגדי כהונה ומלחמת עמלק | ואתהלכה ברכב''ה

דף מקורות:https://docs.google.com/document/d/1qR924E7OCTA1U0ffLjKIf25UAMu1P_E1/edit?usp=sharing&ouid=111892449880575319421&rtpof=true&sd=trueישיבת הבקעה - שדמות מחולההירשמו למנוי עכשיו!!!

בס"דלֹאתַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ ס לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹוַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ:לאתחמוד אנשים רבים יתמהו על זאת המצוה, איך יהיה אדם שלא יחמוד דבר יפה בלבו כל מהשהוא נחמד למראה עיניו. ועתה אתן לך משל. דע, כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה, והואראה בת מלך שהיא יפה, לא יחמוד אותה בלבו שישכב עמה, כי ידע כי זה לא יתכן. ואלתחשוב זה הכפרי שהוא כאחד מן המשוגעים, שיתאוה שיהיה לו כנפים לעוף השמים, ולאיתכן להיות, כאשר אין אדם מתאוה לשכב עם אמו, אעפ"י שהיא יפה, כי הרגילוהומנעוריו לדעת שהיא אסורה לו. ככה כל משכיל צריך שידע, כי אשה יפה או ממון לאימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו, רק כאשר חלק לו ה'. ואמר קהלת (לאשר) ולאדם שלא עמלבו יתננו חלקו (קהלת ב, כא). ואמרו חכמים, בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתאאלא במזלא. ובעבור זה המשכיל לא יתאוה ולא יחמוד. ואחר שידע שאשת רעהו אסרה השםלו, יותר היא נשגבה בעיניו מבת מלך בלב הכפרי, על כן הוא ישמח בחלקו ואל ישים אללבו לחמוד ולהתאוות דבר שאינו שלו, כי ידע שהשם לא רצה לתת לו, לא יוכל לקחתו בכחוובמחשבותיו ותחבלותיו, ע"כ יבטח בבוראו שיכלכלנו ויעשה הטוב בעיניו.כיכל חשק לשם שמים צריך שמירה שלא יחשוק במה שאין שייך לו דעל זה אזהרת לא תחמודשהיא אחרונה בעשרת הדברות, ונעוץ סופן בתחילתן דמי שמכיר דאנכי ה' אלקיך אינו חומדומתאוה במה שאינו שלו כי יודע דמשלך יתנו לך ואין אדם נוגע במוכן לחבירו מאחר דה'אלוקיך מנהיגך, והא בהא תליא שאמרו דהחומד סוף לעבור על כל עשרת הדברות (במדבר רבהט', י"ב), כי עיקר חטאי ישראל הוא בתאוות כמו שאמרו (סנהדרין ס"גע"ב) לא עבדו עבודה זרה אלא להתיר עריות, וחמדה האסורה הוא כשחומד מה שאיןראוי לו ואף מה שראוי לו אלא שאין ראוי עכשיו רק לאחר זמן כמו שאמרו (שםק"ז.) שאכלה פגה הוא דוגמת נדה דגם כן עכשיו אינה ראויה לו ודוגמת חטא אדםהראשון שאמרו ז"ל (בראשית רבה כ"א, ז') שלא יכול להמתין, וזהו עניןראובן פחז כמים שהוא ראשית החמדה ובירורה בתיקון חטא דאדם הראשון עד שיתוקן ויבולעהמות ואל ימות, וזהו דודאים בשדה דאף שאינו שלו מכל מקום כיון שהוא הפקר יכוללחמוד לו:וּכְמוֹשֶׁמּוּבָא בְּהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הֶחָכָם וְהַתָּם. מְבֹאָר שָׁם שֶׁהַתָּם הָיָה רַצְעָןוְכוּ' וְלֹא הָיָה יָכֹל הַמְּלָאכָה כָּרָאוּי וּמִנְעָל שֶׁלּוֹ הָיָה בִּשְׁלֹשָׁהקְצָווֹת וְכוּ' וְהוּא הָיָה מִתְפָּאֵר בּוֹ מְאֹד כַּמָּה נָאֶה וְיָפֶה הַמִּנְעָלהַזֶּה וְכוּ'. וְהָיְתָה שׁוֹאֶלֶת לוֹ אִשְׁתּוֹ, אִם כֵּן, מִפְּנֵי מָה שְׁאָרֵיבַּעֲלֵי מְלָאכוֹת נוֹטְלִים ג' זְהוּבִים בְּעַד זוּג מִנְעָלִים וְאַתָּה אֵינְךָלוֹקֵחַ כִּי אִם אֶחָד זָהָב וָחֵצִי? הֵשִׁיב לָהּ, מַה לִי בָּזֶה? זֶה מַעֲשֶׂהשֶׁלּוֹ וְזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלִּי. (דָאס אִיז יֶענִימְס מַעֲשֶׂה אִין דָאס אִיז מַייןמַעֲשֶׂה) וְעוֹד, לָמָּה לָנוּ לְדַבֵּר מֵאֲחֵרִים, הֲלֹא נַתְחִיל לַחֲשֹׁב כַּמָּהוְכַמָּה אֲנִי מַרְוִיחַ בְּהַמִּנְעָל זֶה מִיָּד לְיַד הָעוֹר הוּא בְּכָךְ וְכוּ',(עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב). וְהָבֵן כִּי בַּמַּעֲשֶׂה הַזֹּאת מְבִינִים רֹב הָעוֹלָםכַּמָּה דְּבָרִים הַנּוֹגְעִים לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְנַהֵגבְּדַרְכֵי הַתְּמִימוּת וְלִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד אֲפִלּוּ בַּעֲנִיּוּת וְדַחֲקוּתגָּדוֹל וְגַם עֲבוֹדָתוֹ וּתְפִלָּתוֹ אֵינוֹ בִּשְׁלֵמוּת כְּלָל, אַף - עַל - פִּי- כֵן יִהְיֶה בְּשִׂמְחָה בְּחֶלְקוֹ תָּמִיד וְלֹא יִסְתַּכֵּל עַל הָעוֹלָם כְּלָלשֶׁיֵּשׁ לָהֶם פַּרְנָסָה כְּנֶגְדּוֹ בְּכִפְלֵי כִּפְלַיִם וְיֵשׁ לָהֶם אֲכִילָהוּשְׁתִיָּה וּמַלְבּוּשִׁים נָאִים וְכוּ' (וְאַף - עַל - פִּי - כֵן מְלֵאִים דְּאָגוֹתתָּמִיד בְּרִבּוּי חֶסְרוֹנוֹת) וְגַם בַּעֲבוֹדַת ה' בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה הֵםגְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ אֲלָפִים פְּעָמִים וְאַף - עַל - פִּי - כֵן אַל יִפֹּל בְּדַעְתּוֹמִזֶּה כְּלָל, רַק יִהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ תָּמִיד, כַּמְבֹאָר שָׁם שֶׁהַלֶּחֶםשֶׁלּוֹ הָיָה אֶצְלוֹ כָּל הַמַּאֲכָלִים שֶׁבָּעוֹלָם וְכוּ' וּמִנְעָל שֶׁלּוֹ שֶׁגָּמַרבְּכַמָּה יָמִים בִּיגִיעָה גְּדוֹלָה וְהָיָה מָלֵא חֶסְרוֹנוֹת וְהִרְוִיחַ בּוֹפָּחוֹת הַרְבֵּה מֵאֲחֵרִים, אַף - עַל - פִּי - כֵן הָיָה יָקָר בְּעֵינָיו מְאֹדוְהִתְפָּאֵר בּוֹ הַרְבֵּה וְלֹא הִסְתַּכֵּל עַל אֲחֵרִים כְּלָל וְאָמַר, מַה לִּיבָּזֶה, זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ וְזֶהוּ מַעֲשֶׂה שֶׁלִּי וְכַנַּ"ל וְכַנַּ"ל.וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה רָמַז בְּעַצְמוֹ אַחַר שֶׁסִּפֵּר מַעֲשֶׂה זֹאתשֶׁכַּוָּנָתוֹ לְעִנְיַן תְּפִלָּה וַעֲבוֹדַת ה', כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא שָׁם בְּסוֹףשֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְאִם הַתְּפִלָּה אֵינוֹ כָּרָאוּי הִיאמִנְעָל בִּשְׁלֹשָׁה קְצָווֹת וְהָבֵן, עַיֵּן שָׁם...  לא תחמודשמות פרק כ, י"דאבן עזרא שמות פרק כ, י"דתקנת השבין - אות ו ליקוטי הלכות - הלכות פסח הלכה ט אות כ"ב

דף מקורות סיפור הבארות בראשית פרק כ"ו, י"ג – כ"ג (יג) וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד: (יד) וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים: (טו) וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר: (טז) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד: (יז) וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם יִצְחָק וַיִּחַן בְּנַחַל גְּרָר וַיֵּשֶׁב שָׁם: (יח) וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו: (יט) וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים: (כ) וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ: (כא) וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה: (כב) וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ: רמב"ן בראשית פרק כ"ו פסוק כ (כ) ויקרא שם הבאר עשק - יספר הכתוב ויאריך בענין הבארות, ואין בפשוטי הספור תועלת ולא כבוד גדול ליצחק, והוא ואביו עשו אותם בשוה, אבל יש בדבר ענין נסתר בתוכו, ספר הזוהר חלק ג ש"ב, ב אברהם כרי ליה להאי בירא בגין דאיהו אוליף לכל בני עלמא דיפלחון לקב"ה וכיון דכרי ליה אפיק מיין נבעין דלא פסקין לעלמין וכיון דמית אברהם מה כתיב וכל הבארות אשר חפרו עבדי אברהם אביו וגו' ... כיון דמלוה פלשתים עפרא רזא דאהדרו בני עלמא לע"ז והוה עלמא שמם דלית דידע ליה לקב"ה כיון דאתא יצחק מה כתיב (שם) וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו מאי וישב אלא דאתיב עלמא לתיקוניה ואוליף לון לבני עלמא דידעין ליה לקב"ה הה"ד ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו קול שמחה - פרשת תולדות אות ז וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סיתמום פלשתים וימלאום עפר (כ"ו טו). נראה פירושו, דהנה כל דרך שעושים להשם צריך להיות בו חיות פנימי, ואם אין בו חיות פנימי אינו עולה למעלה. והנה הפלשתים רצו ללכת גם כן בדרכי אברהם אבינו עליו השלום והיו עושים כמו שהיה אברהם אבינו עושה, רק שלא היה בו חיות פנימי, וזה היה סתימת הדרך והבן. ויצחק אבינו רצה לחפור הבאר הזה אף שהיה לו דרכים להשם מצד עצמו, אף על פי כן לא נמנע מלחפור באר אביו, כמו שכתוב. ואחר כך חפר הוא עצמו בארות. דהנה כל איש הישראלי הניגש לעבודת השם ברוך הוא, צריך שיחפור בעצמותו באר אשר על ידה יוכל להתדבק בבוראו יתברך ויתעלה. ומתחילה הבאר הזה אינו בשלימות מצד עצמו כי עדיין מעורב בטוב וברע מצד עצמו, וזה נקרא עשק, כי התעשקו עמו. ואחר כך כשהולך מזה המדריגה שאין לו מניעה מצד עצמו, אזי הוא במדריגת שטנה. שהשטן עומד לנגדו ומבלבלו. ואחר כך בא למדריגה רחבה, ונקרא רחובות. כמאמר הכתוב (משלי ט"ז ז) ברצות ה' דרכי איש, וזה גם אויביו ישלים אתו, וזה סוד הבארות: תפארת מהרא"ל עמ' 109 (ר' אריה ליב – הסבא משפולי) בספר "בך יברך ישראל" (מאת הרה"צ מוה"ר לוי מאנזאן שליט"א מאוזערנע נכד הרה"צ הקדוש וכו' מרן ישראל מרוז'ין זצוקלה"ה) מביא, שאברך אחד שאל את הסבא קדישא משפולי איזו דרך ישכן אור בעבדות השי"ת. אם ע"י אכילה ושתיה והרחבת הדעת מדברים הגשמיים, או ע"י תעניתים וסיגופים של גלגול שלג וכדומה. השיב לו הסבא קדישא. בכן לא יהיה לך לא העוה"ז ולא העוה"ב. על זה התחיל האברך לבכות במר נפש ואמר. רבנו הקדוש אל תדחוני בשתי ידיים קרבוני לעבודת השי"ת. אז השיבו הסבא קדישא בזה הלשון. שמע נא דברי. הנה כאשר ברא הקב"ה את עולמו ברא את היצה"ר, ושאל אותו למה בראתני. כי בהדורות הראשונים מן אדם ועד נח וכן מנח ועד אברהם לא היתה לו ליצה"ר שום עבודה קשה. כי המה מעצמם עשו כל רע. השיב לו הקב"ה המתן עד שיבוא אברהם ועמו תהיה לך עבודה להחטיאו. והיה היצה"ר עומד ומצפה עד שבא אברהם אבינו ע"ה. וידוע שאברהם ושרה היו בבחינת מדת החסד והיו מכניסי אורחים. ויבא אליהם היצה"ר בדמות הלך. כאשר ראו אות הכניסו אותו תיכף להבית והאכילו אותו והשקוהו עד אשר לא היה לו פתחון פה לפתותם לעבירה והלך לו. וישחק הקב"ה עליו ויאמר לו "מען קויפט דיך איבער מיט א גיטען אנבייסען! [קונים אותך בסעודה טובה]. ויען היצה"ר אל לבו שלא להתפתות מאכילה ושתיה. ושאל לקב"ה למה בראתני והשיב לו המתן עד שיבוא יצחק ועמו תשחק. כאשר בא יצחק אבינו ע"ה שהיה בבחינת מדת הגבורה, בא אליו יצה"ר בדמות אורח והתחיל לפתותו לעבירה. אז לקחו יצחק ורבקה מקלות ויכו אות מכות גדולות. עד כי ברח היצה"ר מהם אל נפשו וילך לו. שוב שחק הקב"ה עליו ויאמר לו "דו האסט גאר מורא פאר א קלאפ!" [אתה ממש מפחד ממכה] וישאל עוד היצה"ר להקב"ה למה בראתני. ויאמר לו המתן עד שיבוא יעקב ועמו תלחם. כאשר בא יעקב אבינו ע"ה חגר היצה"ר את מתניו להלחם אתו בעז. וידע בנפשו להיות נזהר שלא יתפתה עוד מאכילה ושתיה וגם שלא יפחד מן הכאות. וכאשר יעקב אבינו היה בבחינת איש תם יושב אהלים, בכן כאשר היצה"ר בא אליו להתחיל להטעים לו טעם עבירה, היה יעקב מדבק את נפשו בתמימות לבורא עולם, ועשה עצמו שאינו שומע כלום לכל הבליו, ואינו מבין כלל את לשון פיתויו. עד שראה היצה"ר שלא יוכל לנצחו כמו שכתוב "וישר אל מלאך ויוכל לו". ולזאת תדע שהעיקר הגדול בעבודה הוא כמו שכתוב "אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן" וגו'. כי צדיקי הדור נקראים משכנות הרועים וכל צדיק בדורו עושה לו דרך סלולה חדשה לעבודת השם יתברך כי הדרך שהיה בדור שלפניו כבר נודע לו ליצה"ר ויש לו עצות לזה. ואם תעשה היום מה שעשו בדור שלפניך לא עשית כלום. עד כאן.